09 מרץ למה חשוב לעבד חווית לידה?
חווית לידה היא נושא מסקרן שמתפתח בשנים האחרונות. יש יותר ויותר נשים שמבינות עד כמה חשוב לעבד
את החוויה המשמעותית הזאת.
זה נכון שתמיד אומרים בהומור שנשים שוכחות את הלידה שלהן, כדי שיוכלו לעבור אותה שוב.
אבל מאחורי המשפט הזה מסתתרת אמת חלקית.
נכון שיש יתרון בלשים את החוויה מאחור ולהיות עם הפנים קדימה.
אבל לפעמים חווית לידה טראומטית יכולה להיות משתקת. במיוחד אם יש כוונה ללדת שוב.
חווית הלידה שלי
חווית הלידה של הבנות שלי היתה חוויה קשה. האמת, לא יכולתי להגיד את זה עד הלידה
שעברתי לפני כמה שבועות, שהייתה כל כך שונה ומתקנת.
לטובת מי שעדין לא יודע, הלידה הקודמת שלי היתה לידה של תאומות.
אני זוכרת שכל מה שקיוויתי לו, הוא לא ללדת בקיסרי ולאורך כל תקופת ההחלמה התנחמתי בעובדה הזו.
בלידה של תאומים זהים, לא מחכים לסוף ההריון, אלא מילדים בסביבות שבוע 37-38 מטעמים רפואיים.
הגעתי לתאריך היילוד שהרופא סיכם איתי ואז עברתי מסכת התערבויות שלא מביישת הליך כירורגי.
זה התחיל מבלון, פיטוצין, סטריפ, בקיעת מים…. וכל זה עוד לפני שהגעתי לחדר לידה.
אני זוכרת את הצוות הרפואי משתמש בכל מני מושגים לא ברורים ומדבר מעל הראש שלי.
מבחינה רפואית, הצלחה של לידה משמעה תינוק ואם בריאים.
אין מקום למושגים כמו "חווית לידה טובה", או "עיבוד"…
וצריך לקחת בחשבון שזה גובה מחיר פסיכולוגי מהיולדת.
היה לי קשה עם זה שאף אחד לא עוצר רגע להסביר לי, מה קורה לגוף שלי. מה הוא אמור לעשות…
כל התקשורת היתה "תביאי יד לכאן", "תלחצי"…
לכן גם היתה לי תחושה מאוד פאסיבית, כאילו דברים נעשים לי ללא אפשרות לעזור בכלום.
לא ידעתי איך אני יכולה לקדם את הלידה וזה הותיר אותי בתחושת חוסר אונים גדולה…
הראשונה נולדה.
שמו אותה על הגוף שלי, אבל לא באמת הייתי שם. לא יכולתי להיות אתה.
אני עייפה, מותשת מפוחדת וצריכה להתאושש לתינוקת מספר 2 שמיאנה לרדת לתעלה.
עד שהרופא הכניס את היד פנימה והוציא אותה לאויר העולם.
היא לא פגשה את הגוף שלי בכלל, אלא ישר עברה לשקילה ולתינוקיה.
בשלב הזה אהובי הלך אתן ואני נשארתי בחדר ניתוח, הקר והמנוכר.
חטיפה על ידי חיזרים
התעוררתי בחדר התאוששות. אין לי זיכרון בכלל שתופרים אותי או שמעבירים אותי, כי הייתי מורדמת בשלב הזה.
אין לי מושג כמה ימים הייתי בבית חולים.
אני ואישי מתווכחים עד היום מה קרה מתי. אם מישהו היה אומר לי שהייתי שנה באישפוז- הייתי מאמינה.
וגם מילא חווית לידה, אבל אף אחד לא סיפר על ההחלמה שאחרי.
אני חושבת שתהליך ההחלמה היה קשה יותר מהלידה.
הכאבים של התפרים, הגודש בחזה, ההתקפים של התכווצות הרחם שאחרי…
לעומת-
והלידה הזאת, כדרכו של עולם…. הייתה תיקון. הייתה חוויה עוצמתית.
הרגשתי כאילו אני יולדת בכפר של פעם, לצידי אימי, אהובי, המיילדת ועוזרת שלה.
כולם מתכנסים כדי לעזור, לנסות להקל ובעיקר ללוות ברגע המשמעותי הזה.
בימים שלפני הלידה הרגשתי את הגוף. לא הייתי מאוד גדולה, אבל הרגשתי את הכובד מבפנים.
כוח הגרביטציה משך אותי מטה. מיעטתי ללכת. יום לפני הלידה היו לי צירונים שהתחלתי לתזמן,
אבל היה ברור שזה "לא זה" כי הם היו חלשים.
בלילה היה לי חלום. חלום פלאי כזה של שינה עמוקה.
אני לא זוכרת על מה הוא היה, אני רק זוכרת שהתעוררתי כי הרגשתי סילון של מים חמים מחליק לי על הרגל במהירות.
קפצתי מהמיטה והבנתי שירדו לי המים.
הגעתי לבית החולים בערך שעה אחרי. מאוד פחדתי.
הזיכרון של הלידה הקודמת אומנם היה לא ברור, אבל הוא ריצד במעמקי הזיכרון שלי.
מה יקרה אם אני לא אצליח לדחוף? מה יקרה אם דווקא הפעם יקחו אותי לקיסרי?
מה יקרה אם משהו לא בסדר עם העובר?
כמה שעות אחרי, אני עם שקית פיטוצין מצד אחד ושקית אפידורל מצד שני, כאובה מאוד
אבל מצליחה.
מצליחה לנשום, מצליחה להבין מה התפקיד שלי בלידה. מה אני אמורה לעשות.
הגוף מבין את הכרוניקה. גם אם לא הייתי רוצה לדחוף, הגוף מוביל לשם. כי פשוט אין ברירה.
וככה, רק 8 שעות אחרי שירדו לי המים ילדתי את הבן המהמם שלי.
למה העיבוד חשוב
אם אתם שואלים אותי, עיבוד חוויות הוא דבר חשוב לגבי כלל האירועים שאנו חווים.
גם כשחווים אובדן, גם כשנפרדים מבן זוג וגם כשמפוטרים מהעבודה.
לידה היא אחד האירועים החשובים שאישה עוברת בחייה.
זו חוויה שמשפיעה על הגוף ועל הנפש בצורה קיצונית וככזו, צריך לחשוב עליה ולתת לה ביטוי מלולי.
העיבוד נותן אפשרות לעשות תיקון לכל מני חלקים בתוך החוויה, להבין ולנסות לקבל אותם.
אפשר ללמוד על עצמנו מעיבוד החוויה ולהשוות בין חווית לידה אחת לאחרת.
אני יכולה לומר על עצמי שהעיבוד של חווית הלידה האחרונה שלי נתן לי פרספקטיבה על הלידה הקודמת.
יש לי רספקט מחודש לעצמי וליכולת שלי לספוג סבל, מה שתמיד חשבתי שאין לי.
אני יודעת ש"עיבוד חוויה" יכול להשמע עניין גרנדיוזי, אבל לא צריך יותר מדי.
אפשר לשבת עם חברה טובה ולספר לה איך היה (חשוב שהחברה תהיה אחת שאפשר להיות כנים אתה).
ואפשר גם לשבת לבד, עם עצמך ולשאול שאלות כמו:
חשבי על רגע הפסגה בחווית הלידה?
מה היה הרגע הכי קשה?
האם היה חסר משהו בחוויה?
אם היית יכולה לחזור בזמן, מה היית לוחשת לעצמך באוזן בסמן הלידה? למה?
מה למדת על עצמך?
איך היית רוצה שתראה הלידה הבאה?
עוד בנושאים דומים:
Sorry, the comment form is closed at this time.