איך נבנה תדריך קצר לילדים

06 נוב איך נבנה תדריך קצר לילדים

כולנו מנהלים שגרת יום עמוסה ולחוצה. הרבה פעמים אנחנו לא עוצרים לתווך את המציאות ליקרים שלנו. הכלי של תדריך קצר, יכול מאוד לעזור לנו לפני כניסה למרחבים השונים.

התדריך מאוד מתקשר לאג'נדה ההורית שלי, שהיא כל הזמן לתקשר לסביבה שלנו ולילדים שלנו. לתקשר לא רק ברמת הוראות ופעולות, אלא גם איך היה לנו בעבודה (אפילו מגילאים צעירים מאוד), מה היה ה- peack שלנו לאותו יום וכן הלאה.

עקרונות מפתח לתדריך

עקרון ראשון– מבחינה כרונולוגית, כדאי לעשותו לפני שאתם נכנסים למרחב. המרחבים הללו בדרך כלל עמוסים בגירויים ואז לילדים קשה יותר להסב אלינו את תשומת הלב שלהם. חשוב שהתדריך יהיה סמוך לכניסה למרחב ככל הניתן. אם למשל עשיתם תדריך, נכנסתם לאוטו ואז הגעתם- רוב הסיכויים שכל התדריך נשכח. לכן, לפני הכניסה לקניון (משל), עמדו במקום שיכול לאפשר שיחה של שתי דקות עם ילדיכם.

עקרון שני– מצאתם את המקום הכי מתאים לשיחה? רדו לגובה העיניים עם הילד שלכם. הסתכלו לו בעיניים וממרחק קרוב- דברו אליו. שוו לעצמכם דיבור סמכותי (שימו לב סמכותי אינו אומר תוקפני) והבעת פנים תואמת.

עיקרון שלישי– תדריך צריך להיות בעל תוכן קצר. שימו לב לא מדובר בנאום! אלא בקווי מתאר כלליים. אתם צריכים להיות מדוייקים במה שאתם אומרים ולא להתפזר, לילדים יש טווח קשב קצר. אי אפשר שהתדריך יהיה מורכב מכל הדברים שאתם הכי שונאים שהילד עושה בסופר.

התוכן צריך להכיל מה אתם אמורים לעשות בקניון, כדי שתהיה לו אפשרות להבין כמה זמן שהות תהיה במרחב ובאיזה חלק (אם בכלל) יש לו מעורבות. למשל יש הבדל בין: "אמא קופצת להחליף חולצה בחנות" לבין "הולכים לאכול ארוחת צהריים".

הוא צריך להכיל מה אתם לא מוכנים בשום אופן לעשות: "אני לא מוכנה שתעלמו בלי להגיד לי", "אני לא קונה שום דבר מתוק", "היום לא נכנס לחנות הצעצועים". חשוב לתת במשפט את הרציונל: "אני מבקשת שתלכו לידי, משום שיש הרבה אנשים בקניון ואתן יכולות ללכת לאיבוד".

כדאי לסיים במה אתם כן מסכימים לעשות יחד עם הילד למשל: "כל אחת תעלה למתקן שהיא אוהבת פעם אחת", "אני מוכנה לקנות לך את המשחק שרצית", "אני מוכנה לקנות שקית הפתעה" וכו'.

עיקרון רביעי– נכנסתם לקניון/ סופר/ ג'ימבורי עכשיו זה ה-money time. אם אתם רואים שהתדריך לא עבד, תקראו לילד ושוב חיזרו על העיקרון הראשון (הפעם תחפשו מקום רגוע בתוך המקום בו אתם נמצאים) ועל העיקרון השני. אפשר גם לחזור על מה אתם כן מוכנים לעשות יחד (מתוך העיקרון השלישי), כדי לחזק את המוטיבציה של הילד:"אני הולכת להחליף חולצה בקניון ואחר כך תבחר לך מתקן לעלות עליו" .

עיקרון חמישי– סיימתם את העיסוקים שלכם? יצאתם מאותו מרחב. שוב עצרו בצד, הקדישו לזה את הזמן הראוי, צרו קשר עין (אפשר גם לרדת לגובה הילד) ותנו לו פידבק: "היה לי כיף לבלות אתך בסופר", "למרות שנורא רצית שני צעצועים, הצלחנו להגיע להסכמה- אתה נפלא". הסגירה הזאת היא אחד החלקים הכי חשובים בתקשורת עם הילד, משום שהיא הזדמנות ממש טובה לחזק את הילד בשגרה היום יומית עמו. חיזוק שמגיע מיד אחרי התנסות הוא בעל ערך מאוד גבוה עבור הדימוי העצמי.

ובהמשך לזה, איך נגרום לילד שלנו לעשות מה שאנחנו רוצים?