הנחיית הורים- תרגיל באמפתיה

18 ספט הנחיית הורים- תרגיל באמפתיה

הנחיית הורים היא עניין מורכב משום שלא תמיד ההורים מוכנים לראות את העולם מעיני ילדיהם הקטנים. בעקבות יום "החלף את הבוס" חשבתי על תרגיל שעובד בדרך כלל. 

נסו לדמיין איך היה עובר עליכם היום אם הייתם מחליפים את הבוס שלכם: אתם מצליחים להבין את העובדים יותר טוב, את הרצון שלהם להיות בבית יותר. את הרצון שלהם לפעמים לשוטט ברשתות החברתיות, כשברור שזה בא מהרצון להתבטל קצת על חשבון יום עבודה. מה היה כבר קורה אם הייתם יכולים לבהות בקיר למשך רבע שעה ביום, לא?

אם הייתם הבוסים שלכם, הייתם קולים. כאלה שלא חייבים לשמור על נוקשות ופורמליות במקום העבודה. הייתם יודעים להיות גמישים ומזהים בדיוק מה כל עובד שלכם צריך ממנו.

האם אתם ככה בתור הורים?

שאלה קשה… אני יודעת. רובנו לא מצליחים לתת את הקרדיט לילדים שלנו כפי שהיינו רוצים לקבל אותו כעובדים. יש לנו המון הסברים למה לא: כי אנחנו ממהרים, כי יש דד-ליין, כי הילד עושה לנו דווקא…

האמת היא שההגיון של הילדים שלנו לא עובד כמו ההיגיון שלנו. במידה רבה כמו שהאינטרס והמוטיבציה שלנו לפעמים לא בהלימה לאלו של המנהלים שלנו. 

ילדים נועדו להיות אימפולסיבים, לעשות ואז לחשוב. עד גיל 6 הם מונעים מכוח העונג. כוח העונג הוא יצר המוטיבציה שמגיע יחד עם ה"בא לי" של הילדים שלנו.

המוטיבציה של הילד היא לעשות לעצמו טוב, והיא באה כמעט על חשבון כל דבר אחר.

כתבתי כאן על סקרנות בעבר. סקרנות יכולה להניע ילדים לבדוק את ההורים שלהם (מה יקרה עכשיו אם אני לא אשים לבד את הסנדל- האם אמא תעזור לי?).

לקראת גיל 3 הילדים לומדים בצורה חברתית להתנגד לעיקרון העונג שלהם. אנחנו מלמדים אותו להתנגד דרך החינוך בבית (גמילה היא דוגמא מצויינת לכך) וגם דרך החינוך במסגרות השונות. למשל, ילד עייף, בגן חובה ברוב המקרים יצטרך המשיך להיות עייף עד סוף היום.

מה קורה כשהם מתקשים בכך? יש מגוון אפשרויות, החל מעימותים שנמצאים על רצף מסוים ועד למקרים מורכבים יותר.

איך מיישמים בהנחיית הורים?

בהנחיית הורים, כשיש קושי להבין את הצד של הילד ולחוש אמפתיה כלפי נקודת המבט שלו, אני נוהגת לעשות תרגיל דומה. נסו לקחת סיטואציה (עדיף כזו שחוזרת על עצמה) ולנסות לפרק את הסיבה להנהגות על פי עיקרון העונג שהסברתי כאן.

למשל: "הילדה שלי לא אוכלת שום דבר בריא".

דרך עיקרון העונג יכולות להיות לכך מגוון סיבות: אוכל לא בריא יותר טעים (כדאי לקרוא גם את הפוסט על התזונה שכתבה תזונאית מומחית), אני לא אוהבת את המרקם של הירקות שאבא נותן לי לאכול, אני אוהבת את תשומת הלב שאני מקבלת כל יום בארוחת הערב… ועוד

עיקרון העונג יכול להביא לסיבות שונות ומשונות, שחלקן לא יראו הגיוניות להורים.

דוגמא נוספת: "הוא תמיד מכסח את אחיו"

סיבות לעיקרון העונג: אמא אוהבת אותו יותר, אמא נתנה לו את הליטוף המיוחד וגם אני רציתי בדיוק כזה, כל תשומת הלב הולכת לאחי הקטן… וכן הלאה. אגב, כתבתי בהרחבה על יחסי אחים, מה שיכול להתאים למי שחווה אתגרים בתחום.

אז בפעם הבאה שאתם אומרים לעצמכם- מה לעזאזל הוא חשב לעצמו? עברו רגע ונסו לדמיין איך הייתים רוצים שהמנהל שלכם יתייחס אליכם.