07 יונ הפנקס פתוח והיד רושמת- חוסן זוגי בהורות
טבעי שאחרי הלידה ישנה התדרדרות חוסן זוגי בהורות. הכל שאלה של כמה אתם מודעים לזה
וכמה אתם מוכנים לעבוד ולשפר את החוסן שלכם כזוג.
זה מתחיל בזה שלתקופה הראשונית עם התינוק קוראים "חופשת לידה".
אין אמא שלא עוברת בראשה המחשבה שהמושג הזה כל כך לא מייצג. יש שיאמרו סקסיסטי,
כאילו שהטיפול בתינוק אמור להיות מן פסגת חלום שמתגשם עבור כל אחת.
ומכאן זה מתחיל, הרישום בפנקס
את בחופשה והוא- הוא בעבודה.
הוא חוזר הביתה אחרי שהיה כל היום בישיבות ולא היה זמין בטלפון.
שם את התיק במקום, לא מישיר מבט, נותן נשיקה מנקרת על הלחי ושואל אם יש משהו לאכול.
את מתחילה להאדים.
כל היום את מסתובבת בפיג'מה בבית, מניקה ושואבת.
רק בשבוע האחרון הצלחת סוף סוף להרגיש שהכאב של התפרים עבר לגמרי.
את מתלבטת לאיזה כיוון לקחת את השיחה ובוחרת לשאול איך היה היום שלו.
אבל לא מתוך עניין, אלא כי את רק מחכה לזה שהוא ישאל אותך בחזרה.
פתיחת הפנקס- אחד לאישה אפס לגבר.
בסיום הסבב הזה כשאת פותחת את הפנקס וקולטת שהצד השני רק דבר ולא הקשיב,
את כבר תצייני- 2 אישה אפס לגבר.
הצד שלו
נרוץ כמה חודשים קדימה, כל אחד מכם כבר צבר כמות יפה של ציונים בפנקס אחד כלפי השניה.
אתה מחנה את הרכב בחניה, אבל לא עולה מיד.
נותן לעצמך דקה לפני שאתה מתמודד עם הזירה של הבית.
מאז שהבייבי נולד אתה מרגיש דחוק הצידה.
היא רואה רק אותו. הוא בשבילה והיא בשבילו.
אתה מרגיש מטומטם שכשהיא מניקה אתה מסתכל במבט מעט מקנא,
על הדאגה והחום שהוא חש (במקומך).
אתה מנסה. אבל בכל פעם שאתה מתקרב אליו, אתה מרגיש מדשדש במחוז לא מוכר ולא צפוי.
איכשהו אתה תמיד עושה משהו שהוא לא מספיק טוב.
החיתול לא מספיק הדוק, השמיכה לא מספיק עבה, אתה משחק איתו אחרי האוכל והוא עלול לפלוט…
כשאתה פותח את הפנקס, אתה מרגיש איכשהו במינוס.
אבל היום יש דרבי ואתה מת ללכת לראות אותו עם חברים.
אתה רוצה ללכת, אבל לא יודע איך לבקש.
למה אתה בכלל צריך לבקש?
דלת נטרקת, נכנסת הביתה.
שם את התיק וניגש אליה, תוך כדי זה שאתה מחפש את המבט שלה.
מסביב לעיניה עיגולי שינה שחורים מהתעוררויות מרובות בלילה.
נותן לה חיבוק, אבל היא כאילו נוזלת מתוכו, מתחמקת.
"איך היה היום שלך?"
היא עוצרת, מסתכלת עלי…
כאילו אני לא שואל באמת. כאילו אני שואל כי אני צריך משהו.
אני מעז להעלות את המשחק הערב והיא מאבדת את זה.
בסיום סבב הצעקות הזה היא תהיה על אפס
ואתה תאמר לעצמך:
"מה כבר שאלתי"
"בסך הכל רציתי לשאול לשלומה"
"היא מגזימה"
"היא הורמונלית"
התדרדרות חוסן זוגי בהורות
וככה הפנקס מתנהל לו אצל כל אחד מבני הזוג.
כל אחד מגיב כבר עם המחשבה של מה יהיה כתוב בפנקס.
ההתנהגות הופכת להיות מתוכננת כשהמטרה היא תוכחה כלפי הצד השני.
ובלי לשים לב אנחנו הופכים להיות משני צידי המתרס.
פעם היה נדמה שאנחנו תמיד נהיה כל כולנו אחד בשביל השני, אבל פתאום נדמה שאנחנו בתפקיד מנוגד.
קטגור וסנגור.
אוספים הוכחות, מקטלגים, פותחים פנקסים.
אם נמשיך על אוטומט המצב רק ילך ויחמיר, אנחנו נרגיש כלואים בזוגיות.
נרגיש בתחרות.
הקנאה תהפוך להיות המוקד.
קנאה על איך הצד השני מוצא זמן לעצמו על חשבוני,
איך הוא קבל קידום ואני בחופשת לידה עם הילד השני
קנאה על איך הילדים תמיד רוצים להיות עם אמא,
איך לא אכפת לה שאנחנו לא ביחסים אינטימים כבר חודשים.
אם הרגשתם חיבור- בואו למפגש ניסיון בנושא חוסן זוגי בהורות
כאן תוכלו לקרוא על הסיפור שלנו כזוג
Sorry, the comment form is closed at this time.