DIY והורות

19 נוב DIY והורות

היה לי חודש מלא ב- DIY (כינוי ל- Do it yourself) כי נרשמתי לקורס שיפוץ רהיטים. אתם יכולים להתרשם מהתוצר (הלא מוגמר) מהתמונות שצרפתי. הסדנא עזרה לי להבין כמה עיסוק ביצירה עושה טוב. זה מתחיל בתכנון, בוחרים רהיטים, מפנטזים על איך ייראו, איפה נשים אותם, באיזה צבע נרצה אותם. נעזרים בפינטרסט, כמובן, יוצרים לוח השראה ומשם- השמים הם הגבול. הלוח בפינטרסט יצא פשוט מושלם, אז למה שלא יצא ככה במציאות?

אחר כך יש את החלק הקשה, ההתעמקות בעשיה עצמה של אותו פריט שאתם רוצים להכין/ לשפץ. במקרה של שיפוץ רהיטים זה אומר הרבה עבודת שיוף. השיוף היא עבודה מונוטונית. מידת הריכוז שצריך להשקיע היא נמוכה מצד אחד, מצד שני היא משכיחה את כל מה שמחוץ למרחב שלך ושל הרהיט. אולי זה בגלל ששמים משקפת ויש רעש חזק שממסך את רעשי הסביבה. אפילו תנועת השיוף, קדימה ואחורה, היא תנועה חזרתית שיש בה משהו מרגיע.

במקרה של שיפוץ רהיטים יש תמיד את ההיסטוריה והנוסטלגיה שהרהיט מגיע איתו. היו כאלה יחד איתי ששיפצו רהיטים מבית הוריהם, היו כאלה שקבלו ירושה מסבא/ סבתא והיו כאלה שמצאו פריט ממש שווה ליד פח הזבל. כל זמן שאתה עובד על הרהיט, אתה כאילו נמצא בתוך הקסם הנוסטלגי הזה שעושה הרבה נעים ומצליח להוציא את המחשבה מהאוטומט שלה.

אחרי שלב השיוף, הרהיט נראה ערום. ערום מצבע ומהיסטוריה קודמת. עכשיו אפשר ליצור ממנו מה שנרצה, בין אם זה רהיט משוגע בצבע פוקסיה, או דווקא עבודת שימור על רהיט קיים.

עכשיו החלק הקשה- הצבע. איזה צבע תבחרו לרהיט שלכם? איך הצבע ישפיע על מראה הבית והמצב רוח? האם אתם יודעים איפה תרצו למקם אותו? אחרי שבחרתם צבע, החלק הקשה מאחוריכם. עכשיו נשאר לצבוע. הצביעה היא מלאכה יותר מדוייקת, היא דורשת יותר ריכוז ו- fine tunning.

אבל בואו נודה בזה, בין ה- fine tunning ללוח ההשארה המשגע שלכם בפינטרסט יש פער די גדול. בכל זאת, רציתם איזה שבלונה ובסוף היא יצאה עקום. או שבחרתם צבע שחשבתם שיהיה בול, אבל בעצם בתאורה של הבית הוא לא. ומה שנותר הוא להשלים עם הפער הזה ולהבין שאפילו אחרי 20 שעות סדנא, אתם עדין לא נגרים ולכן כדאי לשחרר את הפרפקציוניזם.

אז מה הקשר להורות?

אני לא סתם כותבת על הסדנא.

כן! אני אמא לתאומות בנות 5, עם משרה מלאה, משכנתא ואלף דברים לעשות… אבל אני לא מוותרת לעצמי על עצמי.

אני לוקחת פסק זמן כי חשוב לי למצוא דרך לעצור את מרוץ החיים לרגע ולנסות להביט מהצד על החיים. העצירה מאפשרת לחשוב ממקום לא אוטומטי. ניטרול האוטומט מאפשר ל"אני האותנטי" שלי לצאת החוצה. אז קל לי להרהר על החיים שלי, על הבחירות שלי, דילמות ובהתאם לכך לקבל החלטות בנוגע לאילו חיים אני רוצה לחיות.

חלק מהבחירות שלי הן לחיות חיים עשירים ועתירי משמעות. שלא תטעו- אני מוותרת בדרך על הרבה, אבל גם מרוויחה. בשבילי משמעות זה ללכת ללמוד ולעשות דברים בזמן הפנאי שלי, דוגמאת הסדנא הזאת.

לסדנא הספציפית הזאת יש איכות תרפויטית. הרהיט שאני בחרתי לשפץ הוא רהיט של סבתא שלי, שכמו שכתבתי כאן בעבר, הלכה לעולמה לפני כמה חודשים. הזמן בעיבוד הרהיט עזר גם לעבד את הרגש סביב האובדן הזה ולהפנים שאין לי יותר סבתות בחיים.

השלבים שכתבתי למעלה, קצת מזכירים תהליך של הריון ולידה. בהתחלה ציפיה ופנטזיה, על איך תלך הלידה ואיך יראה התינוק. אחר כך, מה תהיה האג'נדה ההורית שלנו ובאיזה צבע נצבע את המציאות שלנו ולבסוף, השלמה עם ההורים שאנחנו והפער בין המצוי לרצוי. אותו הפער בין לוח ההשראה המהמם של פינטרסט, אל מול שידה ספק סגולה ספק כחולה שהכנתי.