פרידת בוקר בגיל הרך - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16875
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16875,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

פרידת בוקר בגיל הרך

פרידת בוקר בגיל הרך

פרידת בוקר היא משהו שכולנו חווים באופן יום יומי, אבל היא מקבלת משמעות עמוקה בימים הראשונים של הגן. מכירים את זה שאתם כל הבוקר עסוקים במחשבה על איך תהיה הפרידה? מנסים להשוות לאיך היה בשנה שעברה ומייחלים לזה שהפעם הקטנצ'יק שלכם כבר גדול ושהפעם יהיה יותר טוב? טוב, אז לפעמים זה נכון וזה עובד ולפעמים זה לא 🙁

מה הפחד בפרידה?

זוכרים שהייתם יוצאים לדייט ובסוף הדייט לא תמיד היה ברור לאן זה ילך, אם הצד השני רוצה בדייט נוסף. ננניח שהיה דייט נוסף ועוד דייט ולאט לאט היה נוצר קשר. הקשר הזה היה כל מה שחלמתם- חשבתם על חופשה בקריבים ו-הופ! יש כרטיסים, דמיינתם ארוחת ערב משביעה והנה, הפתעה! קבלתם. לפעמים הייתם צריכים קצת לבכות ולהתריס, אבל בסופו של דבר הקשר הזה סיפק לכם את רוב הצרכים שלכם. 

עכשיו דמיינו שיום בהיר אחד בן או בת הזוג נעלמים ואתם נשארים תלויים באויר. תחושת חוסר הוודאות שוררת באויר ואתם לא בטוחים אם הוא יופיע, או יצור קשר שוב.

מתסכל, נכון? 

זאת החוויה הכי קרובה לתחושת הפרידה בבוקר עם הילד. ילדים צעירים, עוד לא בטוחים שאמא או אבא יחזרו בכל פעם שהם הולכים. קצת בדומה למשחק ה"קוקו" המוכר שלנו: כשההורה מסתיר את פניו, התינוק לא יודע שהוא נמצא מאחור, מבחינתו יש רק "אין" או "יש" ועל העיקרון הזה נשען כל המשחק. כשההורה מפתיע את התינוק עם פניו מבין הידיים, התינוק לרוב מחייך וצוחק מה שמעיד על אלמנט ההפתעה.

הבעיות המרכזיות בפרידת בוקר

ריכזתי עבורכם כמה מהבעיות הנפוצות ביותר בפרידת בוקר מהתינוק (אני בטוחה שיש עוד):

נכנסים למסגרת לראשונה? המרכיב היסודי שאני מזהה בשלב הזה (לרוב התינוק מאוד צעיר) להצלחת ההשתלבות של התינוק, זה תחושת ההורה (שהוא בד"כ עם המטפל העיקרי בילד). אם ההורה מרגיש אכזבה, אשמה או לא בטוח במסגרת בה הוא שם את הילד- רוב הסיכויים שיהיו קשיים בהתאקלמות.

מכיוון שזה שלב התפתחותי בו אין עדין נפרדות בין התינוק למטפל העיקרי, מעבר הרגשות עובר על תדר בלתי נראה בדיאדה שבין התינוק למטפל העיקרי. לכן חשוב שתשימו לב מאוד לתחושה הפנימית שלכם… כמה אתם שלמים עם הכניסה למסגרת.

עולים לגן עיריה? גן עיריה יכול להראות מאוד מאיים, יש יותר ילדים בגן (באופן משמעותי) יש חוקים שצריך לעמוד בהם, ילדים גדולים (שאולי צריך להתגונן מהם),לוח זמנים, עצמאות בשירותים ועוד. אני זוכרת שבימים הראשונים הרגשתי שכל יום שלהן בגן זה יום שכאילו עוברות בו lifetime של חוויות.

זאת תקופה שאנחנו נאלצים לוותר על שנת הצהריים (או שלא?) של הילד, מה שמייצר אוירת עייפות בכל ההתנהלות איתו וגם הפרידה מקבלת את עננת העייפות והעצבנות המצטברת של הילד.

הורים לתאומים? בתור אמא לתאומות אני יכולה לומר שהרגשתי בטוחה בפרידת הבוקר. לא משנה בנות כמה הן היו, תמיד הרגשתי שיש להן אחת את השניה וזה ניחם אותי מאוד. הייתי מדמיינת אותן נפגשות אחת עם השניה באמצע זחילה במעון, מתבוננות אחת בשניה ומבינות שהן כאן ביחד ושזה נתן להן כוח.

לא תמיד זה ככה, לפעמים ההתאחדות הרגשית- תאומית יכולה להיות סביב הפרידה. כך ששני הילדים בוכים ומייצרים סולידריות אחים בפרידה מההורה. כבר נתקלתי בסימפונית בכי של תאומים בגנים, זה יכול להיות מאוד לא נעים.

איך בכל זאת להפרד נכון?

בגילאים צעירים, תדאגו להיות קשובים, וללכת לפי קצב הילד. אם הוא צריך יותר זמן הסתגלות- תנו לו אותו ואל תסתפקו בזמן ההסתגלות הניתן על ידי המסגרת. תשמרו על תקשורת עם הילד כל הזמן ותסבירו לו שאתם הולכים, אבל שאתם תחזרו אחר הצהריים. אחרי תרגול של כמה שבועות, הם יבינו את העיקרון ויהיה להם יותר קל.

בגילאים גדולים יותר, אפשר כבר ממש להסביר שאמא או אבא יחזרו אחרי שהגן יגמר. אפשר לשאול מי אתה רוצה שיקח אותך מהגן, כדי לתת קצת תחושת שליטה. אם יש חבר בגן, אז להושיב ליד החבר לשחק במשחק יחד. התעסוקה ותחושת ההכרות עם החבר יקלו על הפרידה.

במקרה של הפרדה של תאומים, חשוב שיהיה להם את זמן הפרידה שלהם (בין אם זה בבית, באוטו או בגן). במעמד הפרידה מההורה לחזק את הילד ולהגיד לו שהוא מסוגל להתמודד ושהוא יפגוש את אחיו התאום אחר הצהריים ואולי כולנו נעשה יחד משהו מיוחד.

חשוב שתהיו נחושים, הרי הפרידה היא בלתי נמנעת בסופו של דבר. גם אם הילד נפרד בבכי קורע לב, הטבע של הילדים שלנו הוא להסתגל למצב הקיים. אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי שנסגרת דלת הגן בזמן הפרידה. אם הילד בוכה נורא, זאת החוויה שאנחנו יוצאים אתה ובטוחים שכך יהיה למשך היום, אבל זה לא נכון. ראיתי לא מזמן את התוכנית "חייהם הסודיים של בני הארבע". היה שם ילד שנכנס לגן בוכה ואחרי כמה דקות ניגשה אליו ילדה ועודדה אותו כל כך יפה, תוך דקות הדמעות התייבשו והם התחילו לשחק יחד. באותו רגע אמרתי לעצמי שאם ההורים היו יכולים להאמין שזה מה שקורה אחרי הפרידה- הכל היה קל יותר. למי שרוצה שילחץ על הלינק למעלה (דקה 3:17), אני ממליצה לצפות בכל שלושת הפרקים הזמינים ביוטיוב.

 

 

אין תגובות

להעלאת תגובה