לאן נעלמתי? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
17082
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17082,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

לאן נעלמתי?

לאן נעלמתי?

השבוע החזרתי ממסגור תמונה של פיקאסו. מהתמונות שהוא צייר כאילו בקו אחד. הוא עשה סדרה שלמה של ציורים דומים שאני נורא אוהבת והתמונה שמסגרתי היא של אישה. יש משהו בפשטות שלה שהוא פשוט גאוני בעיני… כאלו הוא הצליח להכניס את תמצית הנשיות לתוך אימג' אחד מדויק. אבל כשהחזרתי אותה מהמסגור פתאום היא נראתה לי מאוד שטחית. האם זה הדימוי שלי לאישה ונשיות? מה הנשיות הזאת מספרת? מה המשמעות שלה? 

העיקר הטרוויאלי שלה הוא יצירת חיים- וזה… חתיכת תפקיד… הוא מושתת על מערכת פיזיולוגית שלמה: מיכל, צנרת, תמיכה של הורמונים (אני אפילו לא אתחיל להתייחס להשפעה החברתית של הדבר הזה על הייקום, כי היריעה קצרה מלהכיל זאת). 

ומכאן הציפיה שאישה תביא ילדים לעולם היא מובנת מאליה, אבל מה קורה אם היא לא? 

הפלה

הצד הפחות זוהר של ההורות, אם כי הוא חלק לא מבוטל ממנו. 

אני זוכרת את הפעם הראשונה שעשו לי אולטרסאונד. זה היה ההריון שבו גילינו שאני בהריון כפול. הרופאה בהתה בצג ואמרה שזה נראה כמו שני שקי הריון. לקח לה כמה שניות למצוא דופק אחד והדופק השני לקח לה כמה שניות יותר מדי…. ובשברירי השניות האלה הלב שלי צנח. היא תמצא דופק, היא לא תמצא? מאז נפלה ההבנה הראשונית לזה שאני אמא- אני אחראית למישהו אחר. 

תחושת האחריות היא לא רצונית, היי פרימאלית במהות שלה. אנחנו מחוברות לעובר הקטן מהשניה הראשונה. הוא ממלא לנו את הגוף, משגע לנו את הקיבה עם בחילות, את המוח עם הורמונים. יש עוד אדם פוטנציאלי שגדל בתוכנו וצריך אותנו. 

אבל לפעמים, לעיתים יותר קרובות ממה שנדמה, ההריון לא מצליח. צריך לעשות הפלה או שהיא קורת מעצמה ואז איך אנחנו צריכות להרגיש? האחריות הזאת… היא לא נעלמת ואם יש החלטה קשה שצריך לקבל בדרך (ולפעמים היא החלטה גורלית), היא מלווה ברגשות אשם לא רצוניים. 

הפלה תמיד תלווה אישה. אם היא הצליחה להתנתק רגשית, היא לא תצליח לברוח מהפורמליות של העניין. בכל בדיקה ישאלו אותה כמה הריונות עברה ולמה עברה הפלה, באיזה שבוע, מה היו הסיבוכים. ואני מניחה שפשוט מעכשיו אצטרך להתרגל. 

 

בנימה זו, אני רוצה לתת במה לכל אישה שהיתה רוצה להוציא את סיפור ההפלה שלה לעולם דרך הבלוג. שיתוף של סיפורים, יכול לעודד נשים אחרות לשתף ולתת תוקף לתחושות שלהן, כמו גם לשחרר את הכותבת. 

אפשר להעביר אלי בצורה אנונימית, אפשר גם להעביר אלי מבלי להעלות לבלוג ולו רק כדי לקבל הכרה.

אין תגובות

להעלאת תגובה