21 נוב חודש נובמבר בעידן העושר
אנחנו חיים בעידן העושר בו חודש נובמבר מוקדש לחגיגת קניות אחת גדולה.
זה מן משהו שהגלובליזציה ברוב טובה הביאה איתה והיא תסמין קטן, ויחסית חדש, לתרבות הצריכה
בה אנו חיים.
זה מתחיל בסמס מפתה ממותג האופנה שאנחנו הכי אוהבים, מלא באימוג'ים, סימני קריאה ואחוזים.
אנחנו לוחצים על הלינק ונכנסים ישר לתפריט הקניות.
העין סורקת אחרי המחירים ואחרי המוצרים- בום יש לנו מאץ'!
העברנו לסל הקניות ומשם בשלושה קליקים בלבד (כי איזה מזל שגוגל זוכר את מספר כרטיס האשראי שלנו)
רכשנו לילד עוד ערמה של בגדים (מה?! היה 3 ב- 100)
אושר בעידן העושר
המכה האמיתית כאן, היא לא ההשפעה של זה על סחר הוגן, או איכות הסביבה (אם כי כדאי מאוד שנתחיל להיות
מעורבים גם בזה)- אלא המסר שזה מעביר לילדים.
ילדים לא צריכים כל כך הרבה בשביל לגדול.
האמת, הם צריכים הרבה הרבה פחות ממה שיש להם כדי לגדול בצורה קצת יותר טובה אם אתם שואלים אותי.
תינוק בן שנה לא יודע להעריך את זה שהוא לבוש כל יום בבגד אחר, או שקנו לו בגד חדש לחתונה של הדוד.
הוא לא מבדיל בין צעצוע מבריק וחדש שקניתם לו, לבין הקופסת האוכל מפלסטיק שחזרתם אתה מהעבודה.
כשמגיעים אלי להדרכת הורים, אני מבקשת שיתארו/ יצלמו לי את פינת המשחקים של הילד.
לא פעם זה אזור גדוש, מלא בצעצועים.
גם אם הילד היה יושב במשך שבועיים רצוף הוא לא היה מצליח לשחק בכל המשחקים שיש לו.
מה זה עושה?
אז קודם כל, אם ניגש לדוגמת המשחקים הקלאסית- ברגע שילד ניגש ל"היכל" המשחקים שלו,
הוא רואה הרבה צבעים וצורות במערום המשחקים הבלתי נגמר בבית.
המוח שלו הופך למוצף בגירויים.
המוצפות הזאת מתורגמת לחוסר רצון לשחק ולסימפטטיות.
ולא פעם הוא יבחר לבסוף שלא לשחק כלל.
דבר שני- זה משדר מסר איום שכשיש הרבה ממשהו, זה טוב.
לא רק בגדים או צעצועים, אלא גם ממתקים, חברים, כסף וכו'
הערך של משהו לא נמדד בכמות שלו.
נקודה שלישית- 70% מהזמן אנחנו קונים לילדים משהו, כדי לפצות על משהו אחר.
לא ראיתי את הילד לפני השינה, אז קניתי לו הפתעה קטנה.
נסענו לטייל בחול, אז קנינו לילדה שמלה יפה.
החברה לא הגיעה לגינה, אז נקנה לילד ארטיק.
המשוואה שנוצרת בראש של הילד היא שכשאני לא מקבלת מה שאני רוצה מהעולם,
אזי העולם מפצה אותי על כך.
אבל במציאות זה לא ככה ומדי פעם כדאי שהילדים יפגשו אותה!
נקודה רביעית- כמבוגרים אנחנו עסוקים כמעט באובססיביות בצריכה.
במיוחד החודש, אנחנו כל הזמן מחפשים (אבל ממש מחפשים!!) מה צריך.
עוברים מלינק אחד ללינק אחר, משווים מחירים. ההתנהגות השואבת הזאת מקטינה את רמת
הנוכחות שלנו בחיי הילד ומוכיחה לו שצריכה היא ערך עליון.
מה אפשר לעשות
- אם כבר נכנסתם לעניין הקניות, תהפכו את זה לשיעור לילדים על צריכה חכמה. למשל שבו אתם ותראו להם איזה אתרים הכי טובים לקניות, או מה רק נראה כמו דיל טוב אבל הוא לא.
- תגבילו את המקום בבית- תחליטו שאתם מקדישים שלושה מדפים לבגדי ילדים למשל וברגע שאתם חוצים את מספר המדפים, תחליטו שאתם מוסרים חלק.
- ילדים קטנים יכולים להינות מצעצוע שלא ראו שבועיים בדיוק כמו צעצוע חדש שקניתם להם (תבדקו אותי!)
- ארמגדון- מדי פעם תתרגלו חשיבה שסוף העולם מגיע ומה הם הדברים הכי יקרים לכם שהייתם רוצים לקחת אתכם הלאה. זה יעזור לכם למקד את הצורך שלכם.
- ימי הולדת- הם אירועים כל כך בזבזניים שבעיקר נועדו להראות כמה עושר יש לנו, הם מעודדים תחרות מיותרת. הסצנה הזאת שילד יושב מול ערמה של מתנות ושיכור מתחושת הדופמין של קריעת העטיפות. בסוף הערב הא בכלל לא יודע מי קנה מה ולא יכול לזכור אפילו מתנה אחת שקיבל.
- תהיו יצירתיים– במקום לקנות ולצרוך, תכינו יחד, תרכיבו, תצרו… החוויה של עשיה יחד היא גדולה וחשובה יותר מכל מה שתוכלו לקנות לילד שלכם
- הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת יהיה גם הטיפ הכי קשה ליישום והוא: Have less, be more. עלינו לקדש פחות את החפצים שלנו ולקדש יותר מעשים, תחושות, חוויות והוויה. החפצים שלנו אמורים לשרת אותנו ואנו מתייחסים אליהם כאילו הם שווי ערך לנו.
בתמונה המצורפת מצולמים הצעצועים ששימשו אותי כשהייתי תינוקת קטנה ונשמרו מאוד עד היום.
גם ילדי שלי שחקו באותם המשחקים…
Sorry, the comment form is closed at this time.