מה יעזור לנו להצליח לבחור? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
17361
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17361,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

מה יעזור לנו להצליח לבחור?

מה יעזור לנו להצליח לבחור?

הפעם אני מתמקדת באסטרטגיות שיעזרו לנו להצליח לבחור. בפעם הקודמת כתבתי על האם יש לנו בכלל יכולת בחירה, או שאנחנו רק חושבים שיש לנו.

מה שטוב בהורות הוא שבלית ברירה, זו היא עבודה מעשית. ככה שתמיד אפשר לתרגל אסטרטגיות שונות.

קיבצתי כמה נקודות חשובות שאפשר לתרגל בממש מול הילדים.

להצליח לבחור

בראש ובראשונה חשוב לעצור מדי פעם. כדי לבחור, אנחנו צריכים להפסיק לעבוד על אוטומט.

המוח שלנו מכוון לעבוד על אוטומט כי בני האדם הן מכונות משומנות שיודעות לעשות כמה דברים במקביל.

אנחנו אומרים "לא" לילד, כי תוך כדי שהוא מדבר איתנו אנחנו עוזרים לילד השני להתחבר לזום ומטגנים שניצלים.

כדי להתנהל ממקום של בחירה, אנחנו חייבים לעצור.

העצירה היא גם בשגרת היום יום, אבל גם שווה לעצור כל איזה תקופה של זמן (נניח שנה) ולעשות חשבון נפש עם עצמנו.

לשאול את השאלות הקשות שביום יום רק מרצדות לפנינו בלי יכולת להתעמק, כמו:

כמה אני שבע רצון ממערכת היחסים שאני רוקם עם הילד שלי?

האם אני יכול לשים את האצבע על פחדים שאני מעביר לו ללא מודע?

במה הוא דומה לי והאם אני מרוצה מזה?

להבין מה באמת חשוב

הדבר החשוב השני הוא להבין שלהצליח לבחור, אומר לעשות גם ויתורים.

הילד שלנו הוא אינדוידואל, הוא מתפתח הרבה פעמים לכיוונים שהם שונים מאיתנו ולכן אי אפשר לצפות שמה שחשוב לנו, יהיה חשוב לו.

הנה סיפור: אחת מבנותי היא טיפוס שמאוד אוהב תשומת לב.

אוהבת להיות הכי- הכי בכל דבר, להרשים אנשים אחרים. יש לה הבנה חברתית ברמה גבוהה מאוד.

וכשאני חושבת על עצמי בתור ילדה, מצודדת, שומרת על עצמה, אני רואה שיש הבדל בין מה משמעותי בינינו.

היא היתה מבקשת לעצור את הרכב כשנוסעים בשכונה, כדי להגיד שלום לחבר שפגשה בגינה לפני חודש לראשונה.

תבקש לפתוח חלון ולצעוק משהו מצחיק לחבר אחר.

ואני- בדיוק להפך.

בפעם הראשונה שהיא בקשה ממני לעצור את הרכב, אמרתי לה לא.

"מה קשור לעצור ולצעוק לאנשים מהחלון?!", "ואם הם לא ידעו מי אני?", "ואם הם לא יגידו לי שלום חזרה?"

אחרי שהיא בקשה כמה פעמים שאלתי את עצמי רגע אחד- למה בעצם לא?

הקולות שהיו לי בראש- הם הקולות שלי. הם לא הקולות שלה…

ההפרדה הזאת היא חשובה כדי שהיא תדע איפה אני נגמרת והיא מתחילה… ולא פחות חשוב- כדי שאני אדע את זה.

דבר שלישי- להיות ממוקדים.

אנחנו לא יכולים לחלוש על כל תחומי החיים כל הזמן, לכן צריך לדעת מה חשוב לנו ולהתמקד שם.

אין אפשרות לשים דגש 24 שעות גם על התזונה, גם על הכישורי חברה, גם על מתי ילכו לישון והאם יכולים לקפוץ על רגל אחת.

תעשו עבודה אמיתית עם עצמכם- תשבו עם בן או בת הזוג ותכתבו שמש אסוציאציות עם כל הדברים שחשובים לכם,

החל מדברים כמו "סדר וארגון" ועד לנושאים כמו "נתינה ואמפתיה".

אחרי שעושים את השמש אפשר לראות שיש כמה נושאים מרכזיים שחוזרים על עצמם,

אלה הם הנושאים שהכי חשוב לכם לשמור עליהם.

לכן כדאי לכם בעיקר להצמד אליהם בכל מה שקשור לחינוך ילדכם.

החשובים ביותר

את השניים החשובים ביותר השארתי לסוף משום שהם הכי קשים- להרפות מרגשות אשם ולהאמין שאפשר להשתפר.

כדי להצליח לבחור, אנחנו חייבים לפעול ממקום של חמלה עצמית.

זה מקום שבו אפשר להגיד: "היה לנו יום גרוע יחד, בוא ננסה לשנות לפחות עד סוף היום".

יש ימים שפשוט אי אפשר… היום מתגלגל בצורה כזו שנדמה שאי אפשר לפעול אחרת חוץ מלהעיר,

לצעוק, להפריד בין הילדים, לאיים…

ואין הורה שעבר את סגרי הקורונה בלי שיהיו לו כמה ימים כאלה לפחות.

אלה ימים שגם באמצע שלהם אפשר לעשות קאט, להכנס לחדר בלי רעש, לצעוק לאיזה כרית, לבכות, לדבר עם מישהו שיכול לעודד ולצאת כשאתם נותנים הזדמנות לכך שיקרה משהו אחר בהמשך היום.

"אחר" לא חייב להיות מושלם, אלא לנסות לסטות מהמסלול המבאס שהתחלתם בו.

 

ובתמונה- כלב חמוד שלו אין אפשרות בחירה כלל! משהו לחשוב עליו…

.

1Comment

להעלאת תגובה