הרהורים על פסח וקורנה, או אולי הר-הורים על פסח וקורונה? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
17131
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17131,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

הרהורים על פסח וקורנה, או אולי הר-הורים על פסח וקורונה?

הרהורים על פסח וקורנה, או אולי הר-הורים על פסח וקורונה?

הורים רבים נמצאים במצב של חוסר ודאות כבר למעלה משבועיים ובעוד כמה ימים נחגוג חג פסח שונה ומוזר במיוחד. לכבוד כל זאת, נחתה עלי הרוח הפילוסופית. קבלו התפלפלות בנושא עבדות וחופש בתיבול קורונה, במיוחד בשבילכם.
אני מאוד אוהבת את הסיפור על פסח. בעיני אפשר למצוא בו הרבה תבונה גם לחיים העכשוויים שלנו. אולי זו קצת קלישאה, אבל נראה לי מעניין לעשות רפלקציה על תמות של עבדות וחופש בתקופה הזאת.
בני ישראל היו עבדים במצרים, אבל רק עד נקודה מסוימת. בבית הפרטי שלהם הם המשיכו עם מנהגי עם ישראל והאמינו באמונה שלהם, דבר שאף אחד לא יכל לקחת מהם. לכן, בבית שלהם היתה להם אפשרות להיות חופשיים.
חופש הוא מושג מופשט המתאר היעדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להרבה תחומים בחיי האדם (מתוך ויקיפדיה). היא מושג בסיס בחיים שאנו מנהלים במאה 21. חברות נמדדות ברמת קדמה והנאורות שלהן בהקשר לכמה חופש מתאפשר במסגרתן. אבל עם כל הכבוד לנאורות, כמה כבר אנחנו מרגישים חופשיים בחיי היום יום שלנו? בטירוף של שגרת היום, אנחנו נמצאים בריצה מתמדת- ב"מרוץ החיים". אנחנו משועבדים לאיך שאנחנו נראים, לטלפון הנייד שלנו, לבוס שלנו בעבודה. הרבה הורים שאני פוגשת בהנחיית הורים מרגישים משועבדים גם בזירה המשפחתית, לבן או בת הזוג, לילדים כמובן. ועכשיו, לכאורה כולנו כלואים בבתים שלנו, אבל אולי בעצם אנחנו במין חופשה כפויה?

מכת קורונה

מבלי לפסוח על כל הדאגות שנוחתות עלינו בתקופה האחרונה: ההורים שלנו, פרנסה, בריאות וכן הלאה. אני תוהה איך התקופה הזאת תשפיע על האנושות בכלל (אבל זה נושא לבלוג שלם אחר) וגם על הפרט. ממה אנחנו נאלץ להשתחרר אחרי כל התקופה הזאת, מה אנחנו אמורים להבין? הגיעו אלי לוואטסאפ כל מני הודעות כאלה, על כמה שהחיים עכשיו הם יותר נורמלים: אוכלים יותר אוכל מבושל, מבלים עם הילדים, אין פקקים, ישנים בלילה יותר שעות… האם אין כאן הצצה לחיים אחרים שאנחנו יכולים לנהל?
אנחנו יוצאים בבוקר לעבודה נוסעים בפקקים במשך 45 דק' 8 ק"מ, עובדים (במקרה הממש טוב) 8 שעות ואז רצים להביא את הילדים מהגן, לוקחים אותם לחוג, מקפיצים אותם ליום הולדת, מכינים ארוחת ערב ומשכיבים אותם לישון. אחר כך- ממשיכים לענות על מיילים מהבית עד השעות הקטנות של הלילה, ותופסים שינה של 5-6 שעות בלילה. האם אלה חיי חירות? האם בני ישראל במצרים היו משועבדים יותר, או פחות מאיתנו?
אני מאזינה לקורס של יובל נוח הררי על קיצור תולדות האנושות ובדיוק הגעתי לחלק שמדבר על קפיטליזם. הררי מתייחס לקפיטליזם כדת בפני עצמה, כזו שסוגדת לערכים ואמונות שקשורים בהון וממון. בדיעבד לא  בטוח שבהכרח היא הדת שעושה עימנו חסד. העניין הוא שהיום אין כבר ברירה. מי שלא בוחר ב"דת" הזאת לא יכול לחיות במיינסטרים. אבל אולי אחרי שכל העניין הזה יעבור, שווה לנו לראות איך בכל זאת אפשר להגמיש את ה"דת" הזאת כך שתשרת אותנו, במקום שנשרת אותה.

ומה עם הילדים שלנו?

בסך הכל לילדים שלנו ממש טוב עכשיו (במיוחד אם קראת על התמודדות עם ילדים בתקופה הזו). הם נמצאים עם ההורים שלהם, כמה שהם רוצים. בסך הכל זה יהיה עבורם זיכרון של תקופה טובה, בה הם קיבלו מאה אחוז מתשומת הלב. כמו שהיה בתקופה הפרה-היסטורית עם הלקטים- ציידים. זאת הזדמנות ממש טובה ללמד אותם מיומנויות בסיסיות, כמו באותה תקופה פרה-היסטורית בה אב צייד היה מלמד את בנו איך להכין חנית ואיך לעקוב אחרי בעלי חיים ביער. אפשר ללמד איך למיין כביסה ולהכניס למכונה, איך להתאים גרביים, להרים צלחת לכיור.

 

מקווה שאתם מצליחים לזהות הזדמנויות גם ברגעים כאלה, וגם אם לא- אני כאן.

אין תגובות

להעלאת תגובה