הדרכת הורים- התמודדות עם ילדים בתנאי חוסר ודאות

29 מרץ הדרכת הורים- התמודדות עם ילדים בתנאי חוסר ודאות

בפעם הקודמת כתבתי על הדרכת הורים והתמודדות עם תנאי חוסר ודאות. הפעם אני רוצה לכתוב לכם קטע משלים והוא ההתמודדות עם ילדים בתנאי חוסר ודאות. זה דבר אחד להתמודד כאנשים עצמאיים במצב בו חוקי המשחק השתנו לגמרי. זה דבר אחר, להתמודד עם זה כשיש ילדים.

למי מכם שלא קרא את הפרק הקודם (על אף שאני מאוד ממליצה), מכיוון שנמאס לי לקרוא ולשמוע בכל מקום את שם הוירוס, אני מעתה אתייחס אליו בתור הוירוס שאין-לומר-את-שמו (קצת לחזור לימי הארי פוטר, מה יש?!).

 

ילדים תלויים תלות מוחלטת בהורים שהביאו אותם לעולם. התלות הזאת מתבטאת במילוי הצרכים הטכניים שלהם, אבל גם, ולא פחות חשוב- מילוי הצרכים הרגשיים והפסיכולוגים שלהם. לפני הרבה זמן כתבתי למה אנחנו אוהבים את הילדים שלנו. חוץ מלאהוב אותם, אנחנו נותנים להם תחושת ביטחון. תחושת הביטחון תורמת לחוסן שלהם, לפיתוח הסקרנות שלהם ולהפיכתם לבוגרים מתפקדים בחברה.

דמיון מודרך

לכדור הארץ יש שכבת הגנה שעוטפת את כל החיים בו ונקראת האוזון. חורים בשכבת ההגנה הזאת עלולים לפגוע בנו, משום שהופכים את קרינת השמש לחדירה יותר. קרני השמש טובות לנו במידה, אך חשיפה ממושכת אליהן עלולה להיות קטלנית. באותו אופן אנחנו מייצרים שכבת הגנה על התודעה הרכה של הילדים שלנו. אנחנו מייצרים buffer בין הילדים שלנו לבין העולם הנמצא סביבנו. זה נכון, היום הורי דור ה-Y מקבלים המון ביקורת על "עיטוף יתר" של הילדים שלנו. מעניין לדעת כמה אנשים מצליחים עם זה בימים אלו?

 

הקושי שבעניין הוא שמצד אחד אנחנו נמצאים בתחושה של חוסר ודאות גדול, אבל צריכים לשדר לילדים שלנו "עסקים כרגיל". עסקים כרגיל? אמממ… איך בדיוק אפשר לשדר עסקים כרגיל כשהילדים לא הולכים לגן כמו בדרך כלל? ההורים (או לפחות אחד מהם) נמצאים בבית, אי אפשר לצאת החוצה, אי אפשר לראות את סבא וסבתא והמילה שאין-לומר-את-שמה נזרקת לאויר מדי רגע…?

 

אז קודם כל קחו אויר! הילדים שלכם מסתכלים עליכם גם כשאתם לא רואים. הם שמים לב להבעות המודאגות שלכם. הם רואים אותכם צופים בחדשות כל שעה ובודקים את הטלפון כל דקה. זה נכון שאין הרבה תשובות וודאות, אבל במקרים כאלה חשוב להתחיל ממה אנחנו כן יודעים ואנחנו יודעים לא מעט.

 

הטיפ הראשון הוא להסביר מה אנחנו יודעים על הוירוס שאין-לומר-את-שמו. אל תשתמשו כל כך הרבה במילה מבלי שאתם מסבירים לילדים שלכם מה היא אומרת. במיוחד כעת, כאשר כולכם נמצאים כל כך הרבה זמן בבית. ההסבר צריך להיות לוגי עבור הילד, כזה שיספק את הסקרנות הבסיסית שלו. כמובן שכל גיל ויכולת ההבנה שלו. אם הילדים שלכם בגיל 3 ומעלה, אפשר לערוך ניסוי שממחיש יפה את עניין החיידקים. הניסוי מעביר הבנה דרך אמצעי של תרגול והמחשה ולכן הוא מחזק את ההבנה על מושא הניסוי. מתוך ההסבר על הוירוס שאין-לומר-את-שמו, אתם יכולים לעשות שלוחות לוגיות לשאלות שיכולות להתרוצץ במוחו הקטן של ילדיכם. למשל: זאת הסיבה לכך שלא הולכים לגן וזאת הסיבה לכך שלא רואים את סבא וסבתא וכן הלאה. חשוב לומר שילדים לומדים דרך חזרות. לכן תצפו לחזור על ההסבר הזה מספר פעמים עד שיבינו.

 

בכל מקום בו תקראו על טיפים להורים בתקופה זו תמצאו סקשן שמדבר על לוח זמנים קבוע עבור הילדים (כמובן שגם לי יש אחד כזה שאני ממליצה מאוד לעבור עליו בלי קשר למצב הנוכחי). הרעיון מאחורי הפעולה הזאת הוא להמשיך לקיים את הוודאות במסגרת הביתית. כמו למשל, שעה שבה הולכים לישון, או שעה שבה אוכלים. כך אנחנו מעבירים מסר שלמרות שמסביב יש חוסר וודאות, יש דברים שתמיד יהיו קיימים עבורו- אהבה, מזון, שינה ועוד. ודאות חשובה לא פחות היא שמירה על חוקי הבית. כדי לשמור עליכם ועל הילדים, יש להיות עקביים עם הכללים אשר היו קבועים עד היום. המתקדמים מבינינו גם יצרו כללים זמניים לתקופה הקרובה כדי להקל על כולם.

 

שלבו את הילדים בפעילות היום יום. אנחנו לא צריכים למצוא הפעלות לכל רגע נתון עבורו. הוא צריך למצוא לעצמו תעסוקה ויותר מזאת- כדאי מאוד לתת לו אחריות כלשהי. כשילד מקבל אחריות ומצליח לעמוד בה, הוא מקבל משמעות ומשיג הרגשת שליטה על עצמו ועל הסביבה שלו. תחושת המשמעות מייצרת עבורו חוויה חיובית שתישמר כזיכרון מעצים. בהקשר לזה, זיכרו שגם ילד בן שנתיים יכול לקחת את הגרביים לחדר שלו.

 

טיפ אחרון שאני מתרגלת לאחרונה הוא להתנסות בפעילות מרגיעה קבוצתית– הפעילות יכולה להיות טיול קצר בחוץ, צפיה בסרט שכולם מכירים ואוהבים, מדיטציה ודמיון מודרך. אני התחלתי לתרגל באופן יום יומי מדיטציה ודמיון מודרך עם הבנות וזה עובד נהדר. זה מאפשר רגיעה מוחלטת של הגוף למשך כמה דקות. הדמיון המודרך עוזר לאפשר לראש לקפוץ למקום אחר, יפה יותר ונעים. שם אפשר גם לפגוש כל אדם.