איך לייצר הצלחות? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
17089
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17089,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive,elementor-default,elementor-kit-17643

איך לייצר הצלחות?

איך לייצר הצלחות?

לייצר הצלחות עם הילדים זה לא דבר פשוט. אבל כמעט בכל רגע ביום יש לנו הזדמנות לכך. לפני כשלוש שנים עברנו לקריית אונו. ליד הבית שלנו גילינו פסל מיוחד, הוא נראה כמו זיקית כזאת שעשויה מחומר חלקלק (כמו בתמונה). הפסל נראה כמו מתקן אידאלי לטיפוס, אבל התבוננות מקרוב מלמדת שזו היא אינה משימה קלה משום הצורה והמרקם שלו.

הכל התחיל בפעם אחת שעברנו לידו ואחת מבנותי בקשה לטפס עליו. היא הייתה בת שנתיים בערך ולא שיערה שהאתגר יהיה גדול. היא נסתה לטפס ואז הסתכלה אלי במבט החום המתחנן שלה… זה שרוצה שארים אותה עד לחלק הכיפי של הטיפוס- הפסגה. אבל לי יש חוק- מי שרוצה להגיע לפסגה צריך לעשות זאת בעצמו. העיקרון המנחה שלי הוא הוא לא להרים למתקן שאינן יכולות לעלות לבדן משום שכנראה לא בשלות גופנית ורגשית לאתגר.

מאז זה הפך למן משהו שמדי פעם אנחנו עושות: הולכות לטייל לפסל ומנסות לטפס עליו. במהלך השנים הבודדות האלה צפיתי בהן עולות, יורדות, נופלות, בוכות, מלכלכות גרביים, מפחדות, מזיעות, מתאמצות ו- אני גאה לומר שביום שישי האחרון שתיהן הצליחו להגיע לנקודת הטיפוס הגבוהה ביותר של הפסל, וזה – היה רגע מתוק מאוד.

האושר, הגאווה ותחושת ההצלחה שניבטה מפניהן של בנותי היתה פשוט אדירה. ככה זה… ילדים חוגגים הצלחות קטנות כגדולות. לו רק נצליח לתת להם לחוות אותן ככאלה.

תהליך הלמידה

ניסיתי לפרק את תהליך הלמידה שלהם לפרגמנטים שעברנו בדרך. בהתחלה הן נגשו לחלק מסוים של הפסל. זה היה חלק בו הן חשבו שיוכלו להצליח יותר. התפקיד העיקרי שלי בשלב הזה היה לעורר בהן ביטחון ותחושת מסוגלות. מה שעשיתי זה בעיקר לעמוד מאחוריהן ולתמוך בהן כדי למנוע נפילות. כל מה שהיה כרוך ביותר מתמיכת יד- לא נתתי. אם הן היו מבקשות קצת יותר עזרה, הייתי מסבירה להן שכנראה הן הגיעו למקסימום הטיפוס. התגובה שלהם היתה כמעט תמיד מאמץ אחד נוסף לנסות להגיע למקום שהן חשבו שלא יצליחו. ובדיוק בחלק הקטן הזה הן היו חוות הצלחה משמעותית. אחרי שהיינו יורדים מהמתקן, הייתי תמיד אומרת להן כמה הן השתפרו מהפעם הקודמת וכמה הניסיון שלהם היה חשוב.

ריכזתי עבורכם כמה כללי אצבע:

  1. ללמוד איך לעזור לפעוט- אני ממליצה לא לעשות עבורו את העבודה, אלא לתמוך בו פיזית מאחורה, להראות לו איך יכול להדק אחיזה במשטח בעזרת חלקי הגוף השונים.
  2. לתת חופש לגוף- לימוד גופני כמו טיפוס מחייב הקלה על יכולת התנועה. נעליים, בגדים לא נוחים והתעסקות באיך הילד מתלכלך יכולים מאוד להפריע על הלמידה האינטואיטיבית של הגוף. אין כמו לנסות את האחיזה של כף הרגל על המשטח כדי ללמוד איך להניע אותה על גביו. התעסקות מרובה מדי בהתלכלכות יכולה להוביל להמנעות בהמשך.
  3. תקשורת– אין כמו להשתמש בתקשורת מעודדת בזמן ההתנסות. אפשר להשתמש במשפטים כמו: "תסמכי על הגוף שלך", "אתה רואה שהצלחת", "וואו זה היה ממש מאתגר", "אני רואה שהשתפרת מפעם קודמת".
  4. אל תלכו לטפס על מתקן מאתגר אם אתם לא פנויים לכך במאה אחוז. זהו זמן למידה לכל דבר ואם תהיו מוסחים בשיחה עם אנשים אחרים,
  5. או מוטרדים מיום העבודה שלכם לא תוכלו לעשות עבודה טובה.
  6. חלק מלמידה היא התמודדות עצמאית עם כאב וכישלון. חס וחלילה אל תעמידו את ילדיכם במצבים מסוכנים, אבל אם השתפשפה להם הרגל מחיכוך עם המשטח,
  7. אפשר לחבק ולעודד. משמעותה של ההצלחה היא גם ההתגברות על הכישלונות הללו.
  8. לחגוג יחד הצלחות- כאנשים מבוגרים אנחנו חווים הצלחה באופן שונה מילדים. עבורם הצלחה יכולה להיות קטנה, אך משמעותית. אחרי ניסיון כזה חייב להגיע פידבק של ההורה על ההתנהלות של הילד, ללא קשר לתוצאה (דהיינו האם הגיע לפסגה או לא). עצם העמידה בניסיון ותהליך הלמידה, הוא שראוי להתייחסות חיובית.
אין תגובות

Sorry, the comment form is closed at this time.