איך לגדל ילדים אופטימים - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
17036
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17036,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

איך לגדל ילדים אופטימים

איך לגדל ילדים אופטימים

השבוע חל look at the bright side day ואני חשבתי לכתוב לכם על תרגיל חצי הכוס המלאה. מדובר בתרגיל פשוט שאם מקפידים עליו, הוא יכול להפוך לדרך חיים שתתרום מאוד לאופן בו ילדיכם מפרשים את עולמם.

בעולם הניו אייג' שבו אנחנו חיים, כולנו כבר היינו בסדנא ל"חשיבה חיובית" ו"שחרור מחשבות מעכבות", או כל פורמט אחר שנועד לשפר את "העצמי" שלנו. מה אם נקח על עצמנו להכניס את כל זה לתוך החינוך של הילדים שלנו? מה אם נחליט לרוץ למרחקים ארוכים ולדאוג להכניס לאג'נדה ההורית שלנו, חינוך לאופטימיות?

למה אופטימיות חשובה?

מכירים את החבר שתמיד מתלונן, שום דבר לא באמת לשביעות רצונו. הוא יכול להיות מאוד מצליח, אבל כשמדברים איתו, יש תמיד רובד של מרירות. זה אותו חבר שמתקשה להסתכל על חצי הכוס המלאה. נכון, המשפט "חצי הכוס המלאה" הוא אחד האימרות החבוטות ביותר ששמענו, אבל זה עדין לא הופך אותו לקלישאה.

אופטימיות היא אחת התכונות החשובות ביותר שיש לאדם. חשוב לדעת שהיא תכונה מאוד גנטית, אבל עדין יש בה חלק שמושפע מהסביבה. האופטימיות, היא היכולת להסב את תשומת הלב שלנו לתוך חצי הכוס המלאה. ברגעים של משבר וחוסר ודאות, כדאי לנו להשתמש בכוח ה"יש" שלנו, כי זה מקום מקדם. שם מונחת היכולת לפתרון בעיות, היוזמה, החשיבה המורכבת. חצי הכוס הריקה- היא חצי הכוס המעכבת, החוסמת. מתאפיינת בחשיבה ליניארית מדי וחסרת דמיון ובטווח הארוך אינה משרתת אותנו. אופטימיות מפתחת את הסקרנות והחוסן אצל ילדים ולכן כדאי להשקיע בה מאמץ רב.

אין גיל מוקדם מדי להתחיל

אוירה חיובית, היא משהו שאפשר לקיים אותו מגיל אפס. בשנים הראשונות של התינוק, מי שמפרש את העולם עבורו הוא אנחנו, ההורים. חשוב מאוד שנתקשר עם התינוק כל הזמן ונפרש עבורו את מה הוא מרגיש.

כאן חשוב לי מאוד להבהיר- אוירה חיובית, לא מוחקת רגשות של כעס, סבל ותסכול. היא לוקחת אותם בחשבון, אבל היא לא נשאבת לתוכם ולא שוקעת בהם. אנו צריכים ללמד את הילדים שלנו לחוש את כל מגוון קשת הרגשות שלנו וכשמשהו קשה, הם צריכים ללמוד כיצד להתגבר עליו.

הפרשנות שנעביר לילד שלנו, תהפוך עם השנים למציאות חייו. לכן חשוב למצוא זמן ביום, קצר ככל שיהיה, כדי לחשוב יחד עם הילד, מה היה טוב היום, מה היה כיף, איזה יכולות הוא הפגין. הזיכרון משחק תפקיד מכריע כאן כמובן ולכן כשאנחנו מדברים על חינוך לאופטימיות, אנחנו מדברים על עבודת רוחב (לעיתים סזיפית). כשהבנות שלי היו קטנות, אני אהבתי להקדיש את הזמן לפני השינה לכמה מילים לסיכום היום שלנו. ושם הייתי מכניסה את כל החוויות הנפלאות של אותו יום, קטנות כגדולות.

תרגיל חצי הכוס המלאה

בערך מגיל ארבע, הילד מתחיל לפרש לעצמו את המציאות. ההורה נמצא במרחב, כדי להפוך את הפרשנות לקצת יותר מורכבת ורב מימדית. כאן נכנס בדיוק התרגיל. אין כמו לשמור על פרקטיות בשיעורים מעין אלה. לקיום התרגיל- מלאו חצי כוס מים. קחו את הילד ותשאלו אותו מה הוא רואה? התשובה שלו יכולה לתת לכם כיוון מעניין באשר לתפיסה שלו את המציאות.

אחרי ששמעתם מה יש לו להגיד, עכשיו תורכם. תסבירו מה נמצא בחלק המלא. בגיל הזה עוד קשה לתפוס מטאפורות ולכן כדאי לחזור על התרגיל כמה פעמים וגם למצוא זמן אקראי בו אתם משתפים את הילד מה היה טוב ביום שלכם והילד משתף אתכם באותו דבר.

מקרה לדוגמא-

לאחת מבנותי האהובות יש נטיה להסתכל על החצי הריק, על מה אחותה קבלה והיא לא. זה מאוד קל במקרה של תאומים, כי תמיד נראה שהצד השני מקבל יותר. יום אחד אחרי שחזרנו ממשחק בגינה עם חברים היא התלוננה למה היא קבלה את העוגיה השבורה בעוד אחותה קבלה עוגיה שלמה. הזכרתי לה שבגינה היא פגשה חברות והיה לה כיף ובגינה היא כבר אכלה כמה עוגיות מאחת האמהות שחילקה לילדים המשחקים.

זאת דוגמא קטנה שקורת בערך מאה פעמים ביום ולכן אני אומרת שהעבודה היא סיזיפית והמסר חייב להיות מתמיד.

החלק היפה ביותר בתהליך הוא לשמוע את הילד מתאר את חצי הכוס המלאה. הוא לא ידע לומר שזה חצי הכוס המלאה, אבל בשביל זה ההורים כאן בשביל לומר להם: "אתה יודע מה אתה מספר לי עכשיו? אתה מספר לי על חצי הכוס המלאה…" הרגעים האלו הם רגעי פנינה מרגשים מאוד, שאני מאחלת לכם לפגוש אותם.

לסיכום, אאחל לכם בחג החנוכה הזה הרבה אור וכוח להתסכל על חצי הכוס המלאה.

אין תגובות

להעלאת תגובה