עונשים - כן או לא? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16436
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16436,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

עונשים – כן או לא?

עונשים – כן או לא?

היום יש איזה תחושה ציבורית שאסור לדבר על עונשים, כי אסור להעניש. אני קוראת הרבה בתחום, מכירה שיטות, אנשי חינוך, טיפול וכו׳ ואני חייבת לומר שיש תחושה של רכות יתר על הילדים שלנו. צריך להבליג, לספוג, להיות מנומסים, להסביר, לדבר… עונש נתפס הרבה פעמים ככלי שעלול להשפיל את הילד, להוריד את רוחו, לפגוע בדימוי העצמי וכן הלאה.

אני רואה את זה קצת אחרת. אני רואה ילדים בגיל הרך שחסר להם מאוד גבולות ומשמעת, סדר. אני פוגשת המון ילדים שגדלים ללא קו מתווה שמספק להם הרגלים, שגרה. המציאות המבלבלת של חוסר הסדר הזה מייצרת תחושה פנימית של בלבול. הבלבול יכול להביא לחוסר אונים אצל הילד בהעדר יד מכוונת. דווקא אז, מתוך הבלבול יכולים להתעורר רגשות הכעס והתוקפנות וכך נפגשות בגיל שנתיים את ילדי הטריבל טו, בגיל שלוש את סרבני האסלה, התקפי טנטרום וזעם למניהם.

איפה מתחילים?

בראש ובראשונה הורה צריך להרגיש סמכותי כלפי הילד שלו. בבקשה תעשו הפרדה בין סמכותיות לתוקפנות ואגרסיביות משום שהם לא אותם דברים. מכיוון שזה נושא רגיש, אני אפרט כאן את כללי האצבע להורה סמכותי:

מעביר מסרים חד משמעיים מול הילד- אם אתם לא רוצים שהילד שלכם יהיה מחובר למסך כל הזמן, או ייגע בטלפון שלכם- אל תתנו לו מסך כשזה נוח לכם כמו בתור לקופת חולים, או כשאתם יושבים בבית קפה ורוצים שהוא יהיה בשקט (אני לא יכולה לספור את כמות הילדים בגילאי סביבות השנה שאני רואה עם טלפון נייד בסיטואציות דומות).

מהווה דוגמא אישית- הילדים מסתכלים עלינו דווקא כשאנחנו לא רואים: כשאנחנו נוהגים בכביש ומקללים, מדברים בחוסר כבוד לבן הזוג וכן הלאה. מהרגע שאתם הורים אתם צריכים להתנהל כאילו מישהו מסתכל עליכם מהצד כלללל הזמן- גם אם הם לא לידכם פיזית.

מעביר מסרים ברורים כאלה שהילד שלו יכול להבין- אנחנו צריכים להתאים את המסר והמדיום לגיל הילד שלנו. בגילאים צעירים מאוד הפעוט יכול להבין אסור ומותר, אחר כך אפשר לספק גם הסבר. המסר המילולי חייב להיות קצר וברור.

אוכף קווים אדומים בכל מחיר- אם החלטתם שיש קווים אדומים שלגביהם סימני שאלה, יש לאכוף אותם תמיד. איך תדעו מה הוא קו אדום? לרוב הוא יהיה כלל שקשור לביטחון האישי של הילד: לתת יד בכביש, לא להתקרב לתנור וכו'.

מסביר סיבה ותוצאה- בערך החל מגיל שנתיים, חשוב מאוד לספק רציונאל לכל כלל שאנחנו רוצים שהילד יתמוך בו. הוא רוצה להבין למה מגבילים אותו. בגיל הזה ילדים יכולים להבין הקשרים פשוטים של סיבה ותוצאה וחשוב לתת אותם.

מאפשר חופש ולמידה מכישלון- כבר נתתם לילד ללכת יחף בגינה ונכנס לו קוץ לרגל, אל תשתמשו במילים כמו "אמרתי לך". חבקו, הפגינו קרבה רגשית ופיזית ואחרי כמה זמן חיזרו שוב אל ההסבר שלכם.

מאפשר לילד לשכנע אותו- כן! הורה סמכותי הוא אחד שיודע מתי צריך לוותר, איזה מלחמות להלחם. לכן הוא יודע להפריד בין עיקר לתפל. בזמן אמת הוא שואל את עצמו- עד כמה זה חשוב לאג'נדה ההורית שלי? ופועל מהמקום הזה. הוא מפגין גמישות במקומות הנכונים ובזמנים הנכונים.

מייצר גבולות גזרה- גבולות הגזרה ברורים לו ולילד, כך שהילד יכול לנוד בחופשיות בתוכם.

עכשיו כשאתם הורים סמכותיים

אם עניתם "כן" לרוב הנקודות למעלה, אתם במקום טוב. כי יש בסיס לנורמות המקובלות בתא המשפחתי שלכם. כשאנחנו רוצים להפעיל סנקציה על ילד, חשוב שתהיה לו הכרות כללית אם מ הוא יכול לעשות.

אני חושבת שהרבה פעמים חושבים שהילד מקבל את העונש כפגיעה באגו כי הוא פתאומי ונעשה ללא הכנה מוקדמת. אבל אם נסביר לילד למשל (דוגמא שמתאימה לגיל שנתיים וחצי) "אל תקפוץ על הספה"- פעם אחת. "אל תקפוץ על הספה, אתה עלול ליפול ולקבל מכה"- פעם שניה. קורה פעם שלישית- אתם לוקחים את הילד אליכם, מתקרבים אליו מסתכלים לו בעיניים ואומרים לו שאתם תצטרכו לשים אותו בצד אם יקפוץ עוד הפעם…. אז הסנקציה, או העונש יתאימו אם הוא קופץ בפעם הרביעית.

חשוב מאוד שתגלו רגישות כלפי הילדים, אם אתם רואים שיש סיטואציה או מקום שמפעיל אותם, הסנקציה לא תעבוד וחבל. למשל יש ילדים שמגיעים בשעות אחר הצהריים עייפים מהגן ואז קשה להתנהל אתם במהלך היום. או ילדים שיש להם רגישות למקומות סימפטטים וקשה להשתלט עליהם כמו בקניון, אז יש תחושה שהם לא קשובים. אם יש תקופות יותר לחוצות בעבודה שאתם מרגישים הילדים פחות קשובים אליכם- כל אלה (ויש עוד) הן סיטואציות שלא הייתי מפעילה החמרות.

בנימה אישית אני יכולה לומר שעונשים הם כלי אפקטיבי, אם משתמשים בהם נכון. עבורי הם עובדים, אם כי אני משתמשת בהם לעיתים רחוקות ובתבונה. בדרך כלל- כשאני מרגישה שאני לעשות התערבות משמעותית בתוך הסיטואציה. העונש מחובר לאג'נדה שלי כאמא ומופעל בעת מפגש עם גבול שחשוב לי לאכוף אותו. עונשים הם דרך לאכוף את הגבולות בחיי הילד וגבולות הם דבר חשוב לאין שיעור, אשר מחזקים את הקשר עם הילד. ככל שהילד גדל ומבין יותר את המציאות כך נתקלים בתחומים חדשים ובמקומות שיש לנהל בהם את תחום החינוכי. במקומות החדשים האלה, אני קודם כל עוצרת וחושבת על הגבול- האם הוא ישים ופועלת משם.

עוד באותו נושא:

בניית חוסן בגיל הרך

עיקרון האחרון ודי

חינוך בגיל הרך- שיעור לחיים

אין תגובות

להעלאת תגובה