15 מאי יחסים עם אחים
יש המון התייחסות להשפעת ההורה על התפתחות הילד ומעט מדי התייחסות להשפעת יחסים עם אחים. אחים משפיעים אחד על השני בשתי רמות: במטריקס שבינם לבין עצמם ובמטריקס שבינם לבין ההורים. המטריקס הזה הוא המרווח שבין חברי המשפחה, אליו הילדים מתפתחים. זה איזור דינמי ובחלקו הגדול סמוי. שם הילד לומד "למה הוא צריך להפוך" כדי להרגיש שייך למשפחה. במשפחה ששם יש ערך חשוב מאוד של השגיות, נוכל לראות שכל אחד מהילדים מצטיין במשהו אחר. נדיר שילדים יבחרו את אותה המשבצת להצטיין בה, משום שהחפיפה יכולה להעצים את התחרותיות. מימוש הערך המשפחתי, מגביר את תחושת השייכות.
הדינמיקה שבין האחים נראית להורה בצורה מאוד מסויימת. אנחנו לא יכולים ממש להבין את כל הדקויות של מערכת 
היחסים, לכן גם אם נראה לנו שאחד הוא "הותרן" או "הנצלן", לא בטוח שאנחנו רואים את התמונה המלאה. דמיינו שלכל ילד יש פנקס התחשבנויות משל עצמו. הפנקס מכיל רשימה ענקית של על מה שיש לאחי ואין לי, הוא לא תלוי במציאות והוא לא מחובר אפילו לכאן ועכשיו. כהורים אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מכירים את הפנקס, גם אם אנחנו נמצאים רוב הזמן עם ילדינו- אנחנו לא שותפים לו!
התערבות של הורים
מכירים את הסיטואציה שהילדים משחקים בחדר ופתאום "אמאאאאא"? האוטומט שלנו אומר להגיע לשם, להפריד כוחות ולהיות השופט באירוע. אבל תארו לעצמכם שגורם שלישי היה מתערב לכם באמצע ריב זוגי- זה בערך אותו הדבר.
אנחנו נכנסים לתוך הסיטואציה ברגע נקודתי, בלי לדעת מה קרה לפני וחשוב מכל- בלי לדעת מה יש בכל אחת מהרשימות של הילדים. וכך קורה שאנחנו מתערבים בתוך סיטואציה בשם הרצון לחיבור וסולידריות בין האחים, אבל מייצרים אוירה רגשית מרחיקה.
לא תמיד זה פשוט, כי כהורים כואב לנו לראות שהילד שלנו פגוע ותמיד נרצה להגיע למצב של צדק. אבל חשוב להבין שבשם הצדק הזה אנחנו מייצרים התערבות מיותרת.
לא רק זאת אלא שכהורים, אנחנו תופסים את עצמנו אחראים למערכת היחסים של הילדים שלנו. כולנו רוצים לראות את הילדים מסתדרים ביניהם ואוהבים זה את זה. אבל חשוב להבין שגם לויכוחים וריבים (גם אם מעורב בהם חלק פיזי) יש ערך התפתחותי חשוב. דרך המקומות הקונפליקטואלים האלה הילדים לומדים על חוסן, יחסי כוחות, משא ומתן, חמלה, ויתור, אמפתיה, ויתור, אהבה והרשימה יכולה להמשך עוד ועוד. אחים הם קבוצת השווים הראשונה שילד מצטרף אליה, ומשם נלמדים דפוסים שמשתמשים בהם במערכות יחסים אחרות.
אז מה עושים?
- לא להתערב- זה החוק הכי בסיסי. צ-מ-צ-מ-ו את ההתערבות שלכם בזמן המשחק שלהם. תנו להם להתעסק עם עצמם, זה כולל גם לריב, לצעוק, לחטוף. גם אם אתם שומעים צעקות וקריאות מחדר המשחקים…
- אם הגיע אליכם "פצוע" עייף ובוכה מהזירה הסמוכה, הציעו לו חיבוק ועידוד. אל תקראו לאח ותוכיחו אותו, מה שמביא אותי לנקודה הבאה-
- המנעו מתפקיד השופט- לא סתם במגרשי כדורגל תמיד מקללים אותו "השופט בן זו…". הוא תמיד נתפס כאשם, גם אם התפקיד שלו הוא פשוט להשליט סדר בכאוס.
- ליצור חוקים בסיסיים- התגופפות בין אחים היא גם חלק ממשחק שלהם, חלק מצורך ותעסוקה. כדאי להחליט על סט של חוקים בסיסי שאם עוברים עליו אז המשחק מופסק (אפשר אפילו להתחיל מגיל שנתיים). תאמינו לי, שאחרי כמה פעמים שתפסיקו את המשחק בגלל עבר על אחד החוקים- הם יבינו מה הם גבולות הגזרה שלהם.
- להגיע להסכמה- אם יש מחלקות על משהו. שני אחים רוצים לשחק באותו משחק, אמרו להם שהם צריכים להגיע יחד להסכמה. זה כלי שיישמתי בבית שלי והוא עובד נהדר. הוא מלמד יכולות של משא ומתן, מעודד תקשורת מילולית ומכשיר את הילדים להסתדר באותו האופן במסגרות אחרות עם קבוצות השווים.
עוד באותו נושא:
Sorry, the comment form is closed at this time.