עיקרון האחרון ודי - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16427
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16427,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

עיקרון האחרון ודי

עיקרון האחרון ודי

עיקרון האחרון ודי הוא כלי מצויין בהנעה של ילדים. היופי בו הוא שאפשר להשתמש בו מגילאים מאוד צעירים (הייתי אומרת לקראת גיל שנה).

כהורים אנחנו מייחלים לכך שהילד שלנו יעשה מה שאנו אומרים לו. חלק מהנעה מכוח הקשר (שכבר כתבתי עליה), היא דרך הכנה מראש. ילדים מאוד אוהבים להיות מוכנים למה מצפה להם. מגיל צעיר מאוד חשוב שיהיה להם סדר יום, שהם ידעו שסדר פעולות מסוים מוביל לציפיה של ההורה שמשהו יקרה. כמו סדר פעולות לקראת שינה (נקרא גם טקס שינה), יוביל ל… נו…. שינה!

הדרגתיות נכונה לגידול ילדים גם באופן כללי. קשה להם לעשות מעברים חדשים ולכן הכנה מוקדמת היא תמיד רעיון טוב. במיוחד אם מה שעומד לבוא הוא משהו שהילד לא היה רוצה שיקרה, למשל לחזור הביתה מגן השעשועים, או להפסיק לאכול את הקליק שסבתא נתנה לפני ארוחת הערב.

עיקרון "אחרון ודי" אומר שההורה מתקשר לילד שבעוד כמה דקות, ההורה מצפה שפעולה מסוימת תפסק, או תתחיל.

מקרה דוגמא

מיקה היא בת שנה ותשעה חודשים, ילדה תוססת שאוהבת להיות במחיצת ילדים אחרים, אפילו אם הם גדולים ממנה. אמה נוהגת לקחת אותה לגן השעשועים אחרי שעות המעון, אבל העזיבה הביתה תמיד מלווה בבכי ועקשנות רבה מצידה של מיקה מה שהופך את הסיטואציה למתישה. אמא של מיקה חשבה להפסיק את הביקורים לגן השעשועים, כדי להימנע מתסכול בהתמודדות עם מיקה.

הצעתי לאמא של מיקה לעשות תדריך קצר לפני שהולכים לגינה. משהו בסגנון: "מיקה, אני לוקחת אותך עכשיו לגינה כי אני יודעת שאת מאוד אוהבת לשחק שם. הפעם כשאמא תגיד לך שהולכים, אנחנו נצטרך ללכת."

ואז הצעתי לאמא של מיקה להתחיל את תהליך העזיבה לא בדיוק בשעה שהיא רוצה ללכת, כדי להימנע מלהיות לחוצים בזמן. אלא לתת זמן של לפחות חמש דקות לתהליך העזיבה: "מיקה, אני רוצה ללכת מתוקה, אני נותנת לך עוד כמה דקות לשחק ואז נלך."

אחרי שתי דקות, לחזור על אותה הפעולה, עם מסר דומה. ואחרי עוד דקה להגיע למיקה יחד עם החפצים (תיק, עגלה וכו') ולהגיד למיקה שעכשיו הולכים הביתה.

 

ההכנה עזרה למיקה להתכונן להפרד מהגינה שכה אהבה ולעשות את המעבר בצורה יותר הדרגתית. חשוב לי לומר שזה לא פתרון קסם והוא לא עובד מיד ולא עובד תמיד. אם אתם רואים שלפעוט שלכם קשה לעשות את המעבר, תציעו לו עוד משהו בזמן שאתם עוזבים את גן השעשועים, הנה כמה דוגמאות: "מיקה אנחנו הולכים הביתה, את רוצה-

לעזור לי לדחוף את העגלה? את רוצה ללכת יד ביד עם אמא? את רוצה שאמא תרים אותך עד למדרכה? את רוצה לעשות תחרות ריצה עם אמא?"

כל אחד מאלה יכול לעזור עם הפרידה מהגינה ועם המעבר למשהו אחר.

שוב את אותו הכלל, אפשר לשכפל לאינספור סיטואציות שאתם נתקלים בהם בשגרת היום יום שלכם. אני זוכרת שעשיתי ניסוי כשהבנות שלי היו כבר אחרי גיל שלוש. נתתי להן חבילה של חטיף כלשהו ואמרתי לכל אחת שהיא יכולה לאכול קצת, לא לסיים ולהחזיר לי את השקית. עניין אותי לראות אם הן יכולות להגיד לעצמן, מתי די. ו- sure enough שתיהן אכלו בערך חצי שקית ונתנו לי את השקית כדי שנשמור לאחר כך.

אם אהבתם את הפוסט הזה, אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את אלו, הם יכולים להשלים את התמונה:

תקשורת הורה- ילד

איך נקטין את חוסר הסבלנות שלנו בהתארגנות בוקר

איך נאמר פחות "לא" לילדים

 

 

אין תגובות

להעלאת תגובה