איך נגדל ילדים עם ביטחון עצמי? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16414
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16414,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

איך נגדל ילדים עם ביטחון עצמי?

איך נגדל ילדים עם ביטחון עצמי?

בעידן שלנו (כתבתי על האתגר בפוסט אחר), לא פשוט לגדל ילדים עם ביטחון עצמי. הרבה מזה קשור בכמה בטוח היה הקשר שלנו עם ההורים שלנו.

את פוסט הבלוג הזה אני כותבת מהמושב האחורי של הרכב של הורי, אחרי נסיעה ממושכת עם האחים שלי באותו המושב.

הסיטואציה הנדירה הזאת מזכירה לי זמנים ישנים נושנים שבהם הייתי נוסעת במשוב האחורי יחד עם האחים שלי ויכולתי לשקוע בשינה. משהו בסיטואציה, אמא ואבא מלפני, האחים שלי על ידי והתחושה הנעימה והמרגיעה של האוטו תמיד היו נוסכים בי תחושת ביטחון. תמיד הייתי נרדמת בנסיעות כאלה, בלי בעיה, בלי להיות מוטרדת. הרבה פעמים כשהורים שאני עובדת אתם, מדברים איתי על תחושת ביטחון, זה מעלה בזיכרון שלי את התמונה הזאת.

אני רוצה להקדיש את פוסט הבלוג הזה להורים שלי, שתמיד ידעו איך לנטוע בי את התחושה הבטוחה הזאת, את ההרגשה שהכל יהיה בסדר וכמה זו תחושה שלא באה בקלות לכל הורה.

הרבה הורים היום מאוד מתקשים לשמור על קור רוח שלהם ליד הילדים. מפלס הלחץ מרקיע שחקים כמעט בכל סיטואציה, בין אם מדובר בפעוטה בת שנה וחצי שמנסה להתגלש לבד במגלשה לבין פעוט שלוקח לפעוטה אחרת צעצוע מהיד. בהרבה מהסיטואציות האלה הורים מתערבים מהר מדי ומגיבים בעוצמה מדי. התגובה שלהם ברוב המקרים תכתיב את התגובה של התינוק/ פעוט.

מהמפגש שלי עם הורים, אני מגלה שהרבה מהם מרגישים לא מספיק טובים. לפעמים הורים מודעים לעצמם יותר מדי ומאבדים את היכולת להיות טבעיים. כאילו יש מין קו כזה בראש שלהם:"אם לא תתערב ותשפיע על חיי הילד שלך, הוא יצא לא בסדר". ריבוי הצעות של "מה טוב" מהסביבה גם משפיע על התחושה של ההורים, שיכולים להרגיש שהם לא מספיק עושים בשביל הילד שלהם.

להרבה הורים לוקח זמן להבין שזה לא מרגישים שהילדים שלהם שבריריים מאוד שכל דבר יכול לפגוע, או "לקלקל" אותם. אני זוכרת את עצמי רצה למיון על כל מכה קטנה בראש שהבנות שלי חטפו בזמן שזחלו.

לפעמים הלחץ הוא מאוד חברתי. למשל כשילד חוטף לילד אחר צעצוע וההורה מרגיש לא נעים מהילד שהצעצוע שלו נחטף. ישר מתערב ואפילו נוזף בילד שלו על כך.

חשוב מאוד שנזכור שתינוקות קולטים לא רק את הרגשות אלא את ההוויה של ההורה. אם להורה יש הוויה חרדה ןניירוטית נראה ילד בעל סקרנות פחותה, פחות עצמאי, תלותי. בהנחיית הורים עובדים גם על הפן הזה.

כמה טיפים

הטיפ החשוב ביותר הוא האמת הפשוטה והקלישאה שאין אף הורה מושלם. לא משנה כמה נעשה בשביל הילדים שלנו, כמה ניתן מעצמנו- הילד שלנו גדל עם האופי שלו והוא יהפוך להיות מי שהוא, על המורכבות שלו והפשטות שלו. הורים היום מרגישים חוסר ביטחון: בתפקיד ההורי שלהם, חוסר ביטחון ביכולות ההוריות שלהם. התחושות מחלחלות לילדים ומשפיעות עליהם.

התפקיד שלנו כהורים משתנה עם השנים. בשלושת השנים הראשונות התפקיד שלנו הוא לגרום לתינוק לשרוד, לעזור לילד להתפתח מבחינה קוגנטיבית הרגשית. תינוק הוא יצור השרדותי והוא לא זקוק להרבה בשביל להשיג את שלושת המשימות הללו.

הפתרון למרבית הדילמות שאני נתקלת בהם הוא נוכחות. תהיו נוכחים בחיים של הילדים שלכם ותחסכו לעצמכם הרבה. הנוכחות ההורית צריכה להגיע ממקום מרגיע ולא ממקום משקיף/ מציץ/ מטריד. נוכחות ממקום של "אני כאן אם אתה צריך משהו".

 

נשמע מעניין?

ממליצה לקרוא גם על הנעה מכוח הקשר

אין תגובות

להעלאת תגובה