חינוך בגיל הרך- שיעור לחיים - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16405
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16405,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive,elementor-default,elementor-kit-17643

חינוך בגיל הרך- שיעור לחיים

חינוך בגיל הרך- שיעור לחיים

לא כולנו לוקחים בחשבון שחינוך התינוק אמור להתחיל מתישהו. חינוך בגיל הרך הוא חשוב ומשמעותי, משום שהבסיס. בפוסט הבא אני משתפת על שיעור קטן, אך משמעותי, שהצלחתי ללמד את בנותי הקטנות.

אקדים ואומר שאי אפשר הכל. אי אפשר גם לעמוד על זה ששגרת הבוקר תהיה סדורה ומתוקתקת, שהילד ירים את הצעצועים שלו אחרי שהוא משחק בהם, יצחצח שיניים וילמד לאכול יפה ארוחת ערב בלי ללכלך סביבו. אם היינו מקפידים כל הזמן על ה-כל, לא היינו מצליחים להנות מההורות שלנו, אלא היינו כל הזמן מציבים כללים נוקשים, מעירים, אומרים לא ונהיים חסרי סבלנות.

אני תמיד בעד לקחת כמה דברים שהם הכי חשובים לכם ועליהם להקפיד ב-100% מהפעמים. כבר נתתי את הדוגמא הזאת בעבר, אצלי למשל מדובר בהתנהלות בכביש וברכב. זה ברור שאני תמיד אתן להן יד לפני מעבר חציה, שבחניה לא רצים, שיושבים תמיד בכסא בתוך הרכב, חוגרים חגורה וכן הלאה.

אבל מדי פעם צצה הזדמנות פז ללמד איזה שיעור על משהו שלא נמצא בסדר העדיפות העליון.

הנה דוגמא: לבנות שלי יש נטייה לשמוט חפצים מהיד. אגב, אני יכולה להאשים רק את עצמי, כי גם אני כזאת (אבל זה כבר לפוסט אחר).

כשהיו נזרקים חפצים בצורה מוגזמת והפגנתית, הייתי מעירה להן על כך ומלווה בהסבר שהחפץ עלול לההרס ולהשבר. חיכיתי לרגע שאני אוכל ללמד אותן את המשמעות לכך, והרגע- לא איחר לבוא.

באחד מהבקרים, הבת שלי, ששותה את משקה הבוקר שלה מכוס פלסטיק רב פעמית גדולה (כמו הכוס האדומה בתמונה), השמיטה אותה מהיד, אבל הפעם הכוס נשברה. היא הסתכלה אלי בעיניים מלאות הבעה ואני הבנתי שההזדמנות שלי כאן!

בקשתי ממנה שתאסוף את החלקים שנשברו ואז הסתכלנו עליהם ביחד. ברמה התקשורתית, דברנו על מה קרה כאן בהקשר של סיבה ותוצאה- הכוס נשברה כי הפלת אותה. חיברתי לה את זה להוראה שלי לא להשמיט חפצים מהיד ושזה מה שקרה שחפץ נופל.

כוס חדשה

ואז הגיע רגע האמת- יום המחרת שבו היא היתה אמורה לשתות שוב את משקה הבוקר שלה. אתם חושבים שקניתי לה כוס חדשה? התשובה היא- לא!

אני יצרתי לה כוס ארעית מצנצנת שוקולד ישנה (כמו בתמונה) ובמשך תקופה היא שתתה בבוקר ממנה.

מה הרווחנו ברמה החינוכית-

  1. לימוד על ידי חוויה של קשר בין סיבה לתוצאה- יש כאן קשר של סיבה ותוצאה ברור מאליו: "כשאני מפילה משהו מהיד, הוא עלול להישבר". אבל יש כאן גם רובד נוסף, שהוא הקשר הסמכותי- הורי. כשאני הייתי מבקשת לא לזרוק את הכוס, היא לא היתה מבינה למה, מרגע ששילמה את המחיר- ירד לה איזשהו אסימון.
  2. חינוך לגבולות- כשחושבים על גבולות תמיד חושבים על הגבלה של ההורה את הילד. בדוגמא הזאת הצבת הגבול היתה כמעט ברורה מאליה. בתי קבלה על עצמה את העובדה שלא תקבל כוס חדשה, מבלי להתווכח או למחות, ולו פעם אחת.
  3. חינוך בעידן השפע- כתבתי מאמר על עידן השפע ועל ההשפעות שלו כלפי הדור שאנו מגדלים. חלק מההתמודדות הקטנה והיום יומית שאנחנו יכולים לעשות כהורים נעוצה בלב הדוגמא שנתתי כאן. אני מאמינה שצריך להעביר מסר לילדים שלנו שאין שפע ללא גבול. במיוחד בגילאים קטנים, בהם השפע והמגוון מתווך על ידי ההורה באופן כמעט בלעדי.
  4. אחריות- השיעור מלמד שהאחריות על שמירת החפצים, נמצא בידן. לא מקובל שהן ישברו חפצים ומיד יופיע חפץ חדש. עליהן לשאת באחריות שבקבלת כוס פחות אטרקטיבית.
  5. תקשורת והבעה- חלק בלתי נפרד מהשיעור הוא לבדוק מה הילד הבין ממנו. חשוב שידע להסביר מדוע הוא שותה מכוס של "שוקולד השחר" ולא מכוס צבעונית גדולה. ההסבר המילולי עוזר לו להבין את המשמעות ומגביר את החוסן שלו להתמודד עם הסיטואציה.

חשוב להבין שזה לא אומר שבנותי היקרות, מרגע השיעור הזה, אינן משמיטות חפצים מהיד יותר. אבל המחיר ברור להן יותר ומאפשר להן לבחור האם ירצו לשלם אותו. אני פחות ופחות מוצאת את עצמי מעירה להן על כך וכאשר אני מעירה, אני מתזכרת אותן במקרה ונדמה שזה עוזר משום שהשיעור העמיק להן את החוויה וכבר לא מדובר רק בסיסמא.

אין תגובות

Sorry, the comment form is closed at this time.