אתגר ההורות של דור ה-Y

18 דצמ אתגר ההורות של דור ה-Y

הגיע הזמן להתפנות ולהתבונן בתופעת ההורות של דור ה-Y-   זה כבר כמה שנים שאני אמא. לפני שנהייתי אמא הייתי חובבת סוציולוגיה מושבעת. ועכשיו, אחרי שסערת ההאכלות הליליות, החיתולים, הסלקלים והריצות התכופות לקופת חולים מעט שכחו, ננסה לעמוד על כמה תופעות מעניינות.

הרעיון שבכתיבת הכתבה עלה מתוך חלק אחר בחיי, החלק בו אני עוסקת כיועצת ארגונית בעולם העבודה ונמצאת בחזית השינויים והמגמות שמתחוללים בו. הרבה מהצורך של מנהלים בשוק העבודה היום פונה להבנה של דור ה-Y אשר ממלא את מקומות העבודה יותר ויותר, בעוד דור ה-X מתבגר ופורש.

כפי שדור ה-Y מתבגר ונכנס לעולם העבודה, כך הוא הופך להוות מרבית אוכלוסית ההורים של ימינו. בכובע אחר שלי, כמנחת הורים ויועצת שינה אני קרובה לדילמות ההוריות היום יומיות שקורות בבתים של הורי דור ה-Y. מה שמדגיש במשקפי הסוציולוג שלי את ה"פינג פונג" בין השניים.

ההורות של דור ה-Y כל כך שונה וחדשנית עד כי זה נראה לא אותו תפקיד כמו תפקיד של דור ה-X. אנחנו ,הורי דור ה-Y, צריכים להתמודד עם התמורות החברתיות המשפיעות על ההורות שלנו בצורה משמעותית ונרחבת יותר מאשר הורינו. מגמות כלל עולמיות, כמו עליית הפמיניזם, התפתחות מואצת של הטכנולוגיה, שגשוג ושינויים בהרכב המשפחתי, כל אלו הופכים את התפקיד ההורי שלנו לדינמי כמו העולם בו אנו חיים, אך גם למשמעותי ומחייב להיצמד לקרקע, כדי לא לעוף עם כל סערת הוריקן שמגיעה לכיוונינו.

עליית הפמיניזם וההתחזקות של נשים היא השפעה מן המעלה הראשונה בתחום ההורות. יש הרבה ויכוחים על מהו פמיניזם. אבל המכנה המשותף לכל הפרשנויות הוא היכולת של האישה לבחור. נשות דור ה-Y גדלו עם אמהות שנכנסו לעולם העבודה רק כאמצעי להכנסה נוספת בתוך משק הבית ולא במטרה למימוש עצמי. זאת אומרת שדרגת הבחירה שלהם היתה די נמוכה ביחס לנשות דור ה-Y. הן יכולות לבחור, בין להיות אמא אדמה שנשארת עם התינוק שלה עד להגעה לגיל חוק חינוך (גיל 3) וגם יכולה להיות מוכוונת לאפיקי קריירה משגשגים ולנפץ תקרות זכוכית. כל זה טוב ויפה, אבל איך זה משפיע על האמהות? מזווית הראיה שלי, אני רואה תהליך סמוי. הציפיה מהאמהות הפכה להיות בי- פולארית במקצת: את יכולה להיות או אמא קרייריסיטית שרוב תשומותיה נתונות לקריירה שלה, או להיות אם כל האמהות ולהניק את התינוק עד גיל 4 ולדאוג שיאכל רק אוכל אורגני. בשני המקרים, מעורבים רגשות של אשמה והרצון לפרפקציוניזם. כמעט לא משנה מה האם תעשה, לרוב היא תספוג ביקורת וחוסר שביעות רצון מהסביבה, את המבטים והלחץ החברתי. בדרך הולכת לאיבוד ההנאה וחמור מכך הולכת לאיבוד הזהות ההורית שלנו. חשוב לדעת שעדין מופעל הרבה לחץ על אמהות וגורם לתחושת חרדה גבוהה כאשר זה מגיע לגידול ילדים. קיימת תחושה של ביקורת מתמידה סביב נושא האמהות.

עליית הפמיניזם לא רק שמשפיעה על הנשים, אלא גם על הגברים. היא דוחפת אותם להיות מעורבים יותר ולהילחם על זכותם כאבות. אפשר לראות שזה מתבטא בחקיקה של חופשת לידה לגברים, או ברצון שלהם לקבל משמורת משותפת בעת גירושים. ובמקרים מתונים יותר, בא לידי ביטוי בתרבות התוך- ביתית של כל משק בית. פחות ופחות קורה שרק האמא לוקחת ומחזירה את הילד לגן. רואים יותר אבות בימי הורים של הילדים. יש מעורבות גדולה יותר של אבות בחיי הילדים שלהם וזה שינוי מבורך.

אנחנו רחוקים עוד מאיזון בנושא תפקידי ההורה ויש על כך אחריות לשני המינים. העדר נורמות חברתיות מתוקנות משפיעות גם על חיי המשפחה (וגם על פירוקה). הורים רבים חשים מאוד מבולבלים כשזה מגיע לתפקיד ההורי שלהם. הורות הפכה מטבעית ומובנת מאליה לכזאת שצריך להתלמד אליה, משום שהיא כה משמעותית ומשתנה. התפתחות של שירותי ייעוץ פרטיים להורים למיניהם (שגם אני נמנית עמם), כמו יועצות הנקה, דולות, יועצת שינה, מלווים התפתחותיים ועוד משגשגים עקב כך.

עירום מחשבתי

הטכנולוגיה היא כדור שלג שבעוד מצד אחד מקל עלינו מאוד את חיי היום היום, מייצר אתגרים שאת רובם נשכיל להבין רק עוד כמה שנים. מצב של אי וודאות זה מייצר אג'נדות שונות להורות וטכנולוגיה. כיצד יגיבו הילדים של היום על כל תמונות הפייסבוק והאינסטגרם שהוריהם מעלים? מה תהיה תחושת החושפנות שלהם כלפי "אלוהי הגוגל"? שלא נדבר על טכנולוגיות חדישות שמאפשרות לנו לצפות בילד בכל מצב, לשלוח אותו לגן עם אמצעים טכנולוגים כדי לעקוב אחרי שגרת יומו (אפילו בזמן שהוא עוד עובר בבטן!), או אפילו מכשירי ניטור נשימה שמצפצפים בזמן שעלול לקרות משהו נורא (ובהרבה מהמקרים גם כשלא).

לפני זמן לא רב פגשתי חברה שספרה לי שבנה בן ה-8 בדק בגוגל את השם שלו צד המילה "ערום". זה בו בזמן שעשע וזעזע אותי. מה מטריד את הילדים הצעירים? כמה מציצנות הם חשים ביחס לחייהם? בתאוריה, ילדים בני 8-11 היום, יכולים לראות את כל היסטורית חייהם מתועדת ברשתות החברתיות. החל מסרטון הלידה שלהם, דרך הפעם הראשונה שעשו פיפי בסיר ועד למסיבת סיום של בית הספר היסודי. מצד שני, כמה שונה זה יהיה מכל שאר הילדים? רק הזמן יגיד.

טרם עמדנו על תופעת "זמן מסך". נתקלתי כבר בלא מעט המלצות ומחקרים שלאט, לאט יוצאים לגבי שימוש במסכי הטבלט, מכשירי הטלפון והמחשבים. אבל עדין- כשאתה מספר 47 מתוך 207 בתור לקופת חולים עם הקטנצ'יק שלך, אתה תשים לו "לולי" בטלפון, כי אין לך דרך קלה יותר להעביר איתו את הזמן.

בסופו של דבר, כהורים, נדרש מאיתנו לנהל את קבלת ההחלטות שלנו ולא להגרר אליה בצורה ארעית. תוך ניסיון לחשוב קדימה ברצינות ולהבין בצורה העמוקה ביותר שצפיה במסך באופן קבוע וממושך, היא לא פעילות מספיק טובה לילדים, או שברגע ששיחררנו אינפורמציה כלשהי לרשת, כל מי שנתקל בה יכול לעשות עליה איזו מניפולציה שירצה.

דור ה-Y גדל בתקופה של שגשוג ללא כל תחושה של הישרדות (בעולם המערבי כמובן). שפע הוא מאפיין שבני דור ה-Y לוקחים כמובן מאליו. אין להם הבנה של מהו חוסר אמיתי, של מהי הישרדות. לשם השוואה, תוך ארבעים שנה מהשרדות של שנים בשואה, הפכנו למכורי אמזון שמתלוננים שהמשלוח מאחר להגיע ביום.

מגוון האפשרויות והשפע אצל הורי דור ה-Y הופך אותנו למבולבלים. תופעת הצרכנות המוגזמת של דור ה-Y, באה לידי ביטוי אצל הורים באופן בולט. הקנייה המאסיבית סביב גידול ילדים לפעמים גובה מחיר כבד מההורים וגם מהילדים. למה לקנות צעצוע אחד, אם הילד רוצה 3. למה לקנות 3 אם יש מבצע של קנה 4 קבל את החמישי חינם? העניין הוא שריבוי גירויים עבור ילדים צעירים הוא מבלבל ולעיתים אפילו מייאש ומוריד את רמת הסקרנות במקום להעלות אותה. אני זוכרת שמכרה שלי צלמה פעם תמונה של בנותיה בחדר המשחקים שלהם ומרוב עומס הפריטים שבתמונה, הייתי צריכה ממש להתאמץ כדי לזהות את הילדות עצמן בבליל המשחקים שבתמונה. עודף בצריכה אינו רק מהווה בעיה במסר שמועבר לילד, אלא גם בעובדה שמרבית מבני דור ה-Y אינם מצליחים "לסגור את החודש".

אם נסתכל על הפירמידה של מסלו נראה שלמעשה דור ה-Y מתמודד עם החלקים העליונים יותר של הפירמידה, בעוד החלקים הבסיסיים מובנים מאליהם. הורות כזאת שמה במוקד ערכים כמו מימוש העצמי, משמעות, סובלנות (אולי הם הדור שישים קץ לעוני ולמלחמות- מי יודע?). ומצד שני, העדר תשומת לב לבסיס הפרמידה לא שם מספיק זרקור על ערכים כמו חוסן, עמידות, ביטחון, עמידה בכשלונות ועוד.

בשני העשורים האחרונים אנחנו יכולים לראות שינוי בהרכב המשפחתי. יש משפחות חד מיניות, חד הוריות, הורות משותפת. שינוי זה הוא מבורך ומעיד על החופש של דור ה-Y להתבטא ולממש את ההורות שלו בדרך שלו. כמובן שדרך זו היא לעיתים פתלתלה, לעיתים עקומה (בשל קיפוח בחקיקה), אבל מעניין יותר לדעת כיצד יושפעו הילדים שלנו ממנה. כבר עתה אני שומעת על אמהות חד הוריות שילדו ילד מאותו תורם זרע וחברו יחד, על מנת שילדן יכירו את אחיהם למחצה. בני זוג חד מיניים שיש להם ילד אחד מאישה וילד נוסף מתהליך פונדקאות. ילדים שנולדו לתוך פרק ב' של הוריהם ויש להם אחים למחצה מצד אמם ואחים למחצה מצד אביהם, בנות זוג שנכנסו להריון יחד ויולדות שני ילדים שגדלים יחד, כמו תאומים. כל אלו הם מצבים מורכבים שמעלים שאלות של זהות, חופש, החברה ושסעיה והם עוד ישנו את פני החברה וצביונה.

לסיכום אומר שכסוציולוגית מחכה לנו תקופה מעניינת ומסקרנת שלא תפסיק להפתיע אותנו. כאם, אני חשה כי אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות ערנית למתרחש סביבי ולא לחתור לחצוץ בין בנותי האהובות לבין הסביבה והתכונה שבה. הדילמות יעלו ויציפו את מציאות חיי ומשפחתי ואין לי אפשרות לקבל החלטות במחי, אלא לאחר מחשבה והתבוננות. את ההורים המבולבלים אברך ב"ברוכים הבאים", אתם שייכים לתקופה מבולבלת והתחושה היא אך טבעית, כדאי שתמצאו את הדרך המתאימה לכם לעשות סדר בדברים.