הכירו מושג חדש- הנעה מכוח הקשר

10 דצמ הכירו מושג חדש- הנעה מכוח הקשר

נושא של גבולות הוא נושא "חם" אצל כל ההורים. אני רוצה להציע לכם מושג חדש- "הנעה מכוח הקשר". כשאנחנו שואפים להניע מכוח הקשר, אנחנו למעשה מציבים גבול שמסתמך על מערכת היחסים בינינו לבין הילד שלנו.

כדי להסביר את המושג, אני רגע לוקחת אותם למסע בזמן מתוך הקריירה שלי. לתקופה בה הייתי עובדת עם נערים בסיכון. בזמנו עבדתי עם כמה נערים עם מורכבות חיים מאוד מאוד גדולה ואני תמיד הייתי מופתעת מאיך הם ממשיכים להגיע למפגשים איתי. הם הרי לא מחויבים למפגשים איתי בשום צורה.

באחד הערבים, נכנסו ללא הודעה מוקדמת למרכז בו עבדתי בערך עשרה נערים בסביבות גיל ה-15-16. הסיטואציה היתה די מאיימת, כי הם נכנסו יחד עם האופניים לתוך היחידה (מה שאסור) ואני מאוד נבהלתי ממפגן הכוח הזה- גם כי התחיל להחשיך וגם כי הייתי בהריון.

לא הבנתי אם הם נכנסו כדי לחפש נער אחר שהסתכסך אתם והם רצו "לסגור איתו חשבון", או שהם סתם באו לעשות בלאגאן, או אולי באו לבקר את אחד החברים שלהם.

מבירור קצר הסתבר שהם באו לבקר חבר, שהיה נער בטיפול שלי. פניתי אליו ואמרתי לו שאני מבקשת שהוא יצא יחד עם חברים, כי הוא יודע שאסור להכניס נערים שהם לא ממטופלי היחידה.

הוא, שהיה נער שעד כיתה ח' הספיק להפתח לו 3 תיקים, עם בעית ויסות כעסים חמורה, אמר לי "בשבילך- אני אצא".

וכאן נפל לי האסימון- כשאתה במערכת יחסים עם מישהו ואתה בונה איתו קשר חזק, המוטיבציה שלו לעשות מה שאתה אומר היא הקשר עצמו.

איך זה קשור לילדים שלנו?

אנחנו צריכים ללמוד להניע את הילדים שלנו בכמה שפחות אמצעים פבלוביים (אם תסדר את המשחק, אני אקריא לך סיפור). העניין עם הנעה פבלובית הוא, שהוא לא מחזיק מעמד הרבה זמן וגם לפעמים לא משיג את התוצאה (אני לא רוצה סיפור). הנעה מכוח הקשר, היא הנעה שמייצרת הרגלים טובים יותר בבית ומחזקת את הקשר עם הילד. כמו בדוגמא עם הנער שלי, הוא הסכים להענות לסמכות שלי (למרות שבדרך כלל אינו נשמע לסמכות), בגלל הקשר שיצרתי איתו.

מה המאפיינים של קשר כזה? האמת היא, שהמאפיינים שזורים כמעט בכל פוסט בבלוג שלי (כמו בדוגמא של התארגנות בוקר). העקרונות הבסיסיים הם:

ביטחון ואמון- ילד צריך לחוש ביטחון במחיצת ההורה שלו וגם שלא במחיצתו. תחושת ההגנה על הילד, צריכה לאפוף אותו גם כאשר הדמות ההורית לא מוחשית. זה נושא מאוד עדין ולעיתים רבות לא מובן, כי הרבה פעמים מפרשים אותו במוגנות פיזית, או מעורבות יתר- וזה מייצר בעיה. תחושת האמון צריכה להיות הדדית. הילד מאמין בנו, ואנחנו מאמינים בו. הוא מאמין בנו, כי אנחנו עונים לו על הצרכים ואנחנו מאמינים ביכולות שלו ובחוסן שלו. העיקרון הזה יבוא לידי ביטוי באופן שונה בגילאים השונים.

שקיפות- הילד שלנו רוצה מגיל צעיר מאוד שנאמר לו את האמת, גם אם היא כואבת (כמו בסיפור הגלגול של הבת שלי). לא יעזור לילד שלנו, אם נהלל אותו בלי סוף ולא יעזור לו שנסתיר ממנו מידע או נענה לו תשובות לא הגיוניות. כמו למשל כשהילד מקבל מכה מהשולחן ואנחנו עושים לשולחן "נו, נו, נו". האם אנחנו מצפים שהילד יגדל ויבין שהשולחן נתן לו מכה? לא… תשובה כמו: "ראיתי שקבלת מכה חזקה מהשולחן, בוא לחיבוק", היא תגובה טובה יותר משום נשענת על אספקט מציאותי. וככה אפשר להמשיך: "אם לא תאכל השוטר יבוא", "כשאבא יבוא הביתה הוא יטפל בך" וכיוצא בזה.

תקשורת- תקשורת היא בסיס. היא הדרך שלנו לעזור לילד שלנו להתבטא והיא הדרך שלנו להתבטא כלפי הילד. היא חשובה בכל גיל וגיל. התינוק נרגע כשהוא שומע את הקול שלנו מגיל צעיר מאוד. הוא לומד את הקול של ההורה, מה המשמעות של כל טון. כך כשנרצה להניע אותו מכוח הקשר, נוכל לגייס טון סמכותי שהילד יודע שזה הטון שההורה משתמש כשהוא מתכוון למה שהוא אומר.

נוכחות- השבוע נפגשתי עם אמא שהודתה בפני שבלית ברירה, היא לא נמצאת עם הילדים שלה ברוב שעות היום, אלא הם תמיד עם מישהו אחר. אז חשוב לזכור את הכמעט מובן מאליו: קשר נבנה מתוך בניה של חוויות משותפות, זיכרונות נעימים, אבל גם בעמידה במשברים יחד וכל אלו נעשים עם נוכחות של ההורים בחיי ילדיהם. אנחנו הבאנו ילדים לעולם ועכשיו אנחנו צריכים לחנך, לגדל ולהשקיע בהם.

לסיכום, הנעה מכוח הקשר היא ההנעה האיכותית באמת, היא זו שתבנה את הקשר עם הילד לעתיד. וכשהוא יהיה נער, היכולת שלכם להמשיך להניע אותו מכוח הקשר תהיה אפקטיבית אלפי מונים. ילד בן 18 שיוצא להרפתקה הראשונה שלו עם אלכוהול. אתם חושבים שיהיה אפקטיבי להגיד לו "אם תשתה ותנהג, לא תקבל יותר את האוטו", או "אני סומך עליך שלא תשתה ותנהג כי אני בטוח שאתה מבין כמה זה מסוכן".

עוד באותו נושא, איך נגיד פחות "לא" והנעה דרך שיווק לילדים.