איך נקטין את חוסר הסבלנות שלנו בהתארגנות בוקר? - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
16340
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16340,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive,elementor-default,elementor-kit-17643

איך נקטין את חוסר הסבלנות שלנו בהתארגנות בוקר?

איך נקטין את חוסר הסבלנות שלנו בהתארגנות בוקר?

אחד מעקבי אכילס שלנו, הוא שאין לנו מספיק סבלנות. במיוחד בגילאים שבהם הפעוטות שאך לא מזמן היו תלויים בנו באופן בלעדי- מתחילים לגלות את העצמאות שלהם (בערך גיל 2 צפונה).

אין הורה שלא נתקל בתופעה הבאה:

הבית מתעורר בבוקר ולמתוקי שלנו יש קצב משלו. אנחנו מציעים לו ללבוש את הבגד שהכנו לילה לפני (במקרה הטוב), אבל הוא לא מעוניין ללבוש אותו. הוא דווקא רוצה ללבוש את הבגד החדש שקנינו לו במיוחד ליום הולדת. אנחנו מתחילים להתווכח, אבל בסוף מוותרים.

אחר כך אנחנו נותנים לו את משקה הבוקר האהוב עליו, אבל הופס! לא סגרנו את הבקבוק כמו שצריך וכל תוכן הבקבוק נשפך על הבגד החדש- יאללה סבב החלפות.

אנחנו גורבים לו גרביים ורוצים לשים לו נעליים, אבל יורד גשם והוא מזכיר לכם שהוא רוצה לקפוץ בשלוליות, אז רצים להביא מגפיים. ולפני היציאה כמובן- הויכוח על המעיל. אנחנו מנסים לשמור על קור רוח אבל הוא לא רוצה ללבוש אותו. אחרי סאגאת שכנועים הוא מסכים לשים מעיל אבל שוב מתעקש לסגור בעצמו את הרוכסן.

וכאן- אנחנו כבר מאבדים את זה "שים את המעיללללל".

ילד סקרן או ילד דייקן?

הלב שלי עם ההורים. זה באמת יכול להיות התעסקות מפרכת לפעמים. מרגע שאנחנו הופכים להורים השליטה על סדר היום שלנו יורדת. מה שפעם היה קפיצה של עשר דקות לסופר, הופך למסע. אני זוכרת כשהבנות שלי היו בגילאים האלו, התארגנות ליציאה מהבית היתה מרגישה לפעמים כל כך נצחית, עד שהייתי מגבילה את מספר היציאות מהבית למינימום. כלומר, אם הייתי אוספת אותן מהגן והולכת איתן הביתה, היה נדיר מאוד שהייתי מחליטה לצאת מהבית שוב.

כדאי לזכור שהילדים שלנו לא עושים זאת בכוונה. תפישת הזמן שלהם היא אחרת וקשה להם להבין למה אבא "ממהר כל הזמן". לחוסר סבלנות מצד ההורה יש חסרונות רבים. מי מאיתנו היה רוצה שיחישו את צעדיו כל בוקר "יאללה קדימה, שימי כבר נעליים"- אם מישהו היה אומר לנו את זה יום יום בבוקר, גם אנחנו לא היינו מתחילים את היום שלנו בצורה טובה.

שנית, התנהגות חסרת סבלנות כלפי ילד מכניסה לאוירה סימפטטית של חירום מתמיד. באוירה כזאת קשה מאוד לפתח את יצר הסקרנות והלמידה אצל ילדים. מה הייתם רוצים, ילד דייקן, או ילד סקרן?

ובסופו של יום האוירה והזירוז המתמיד של הילד, כמעט תמיד תשיג את התוצאה ההפוכה. כמו בדוגמא למעלה- כנראה שסוף הסיפור הוא שההורה רכס לבד את הרוכסן ואז הילד בכה- ההורה היה צריך לנחם אותו או לתת לו לרכוס בעצמו עוד הפעם- בזבוז של זמן.

אז מה הטיפים שלי אליכם?

  1. קחו בחשבון זמן לבזבוז- כשאתם לוקחים מקדם ביטחון בבוקר, קחו בחשבון את כל העיכובים הקטנים האלה. אתם מכירים את הילד שלכם ויודעים מה הצמתים הבעייתיים. פעם אחת של תזמון, תעזור לכם לקבל מושג מתי כדאי להתחיל את התארגנות הבוקר.
  2. תהיו עסוקים בתקשורת מעודדת- במקום להגרר לחוסר סבלנות נצלו את הסיטואציה לחיזוק הערך העצמי שלו. תשקיעו פעם אחת בהסבר טוב של איך רוכסים את המעיל, כדי לעזור לו להשתפר מפעם לפעם. הסבירו לו למה קשה לרכוס דווקא במעיל הזה את הרוכסן, לטווח הארוך זה ישתלם!
  3. השתמשו בגבולות רק כשצריך ובאופן חכם- אני מאוד בעד גבולות, דרך הנעה מכוח הקשר (עוד אכתוב על המושג הזה). תצרו פעילויות בוקר שיכולות להפוך את השגרה לפלואידית יותר. למשל: "בוא נעשה תחרות מי מגיע לאמבטיה לצחצח שיניים הכי מהר", או "אם נסיים להתארגן מוקדם היום, נוכל ללכת לגן ברגל", "אחרי שתשים נעליים נוכל לשחק ים- יבשה".
  4. אביזרים חכמים- תתאבזרו בכל מה שיכול להפוך את הילד שלכם לעצמאי בסדר פעולות של הבוקר. אני למשל קונה אך ורק נעליים שאני יודעת שהבנות שלי יכולות לנעול לבדן, ג'קט דו- צדדי שלא מצריך להפוך את הבגד, מעיל קל לרכיסה, שרפרף שעוזר לילד להגיע לכיור שהוא יכול לשטוף פנים בעצמו, טבלת משימות בוקר (כמו צחצוח שיניים, ארוחת בוקר, נעילת נעליים) שאפשר לסמן עליה אחרי מילוי כל משימה ועוד. כשהפעוט שלכם ירגיש שהוא עצמאי בחלק מהזמן, הוא ישחרר את המקומות שבהם הוא זקוק לעזרה ויבקש אותה מכם.

וגם אם לפעמים קורה שאחרי כל זה חזרתם להיות סבלניים- אל תלקו את עצמכם, זה לא נורא. תודו בפני ילדכם שאתם לא סבלניים כרגע ותתנצלו. גם מזה הקטנ'ציק שלכם לומד משהו חיובי.

 

אם בכל זאת לא הסתדרתם- אני פה.

 

אין תגובות

Sorry, the comment form is closed at this time.