על אבות כהורים עד 6 חודשים - Peachy - הנחיית הורים ייעוץ שינה
15902
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-15902,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,no_animation_on_touch,qode-theme-ver-13.1.2,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

על אבות כהורים עד 6 חודשים

על אבות כהורים עד 6 חודשים

אז כבר דברנו על אבות כהורים בתקופת ההריון ובחודשי ההתארגנות הראשונים עם התינוק. אחרי בערך 4 חודשים מתמסדת תחושת שגרה. עד אז כבר בדרך כלל ברור כבר אם האם מניקה או לא ועניין זה מכתיב את סידורי השינה בין כל בני הבית. האם ברוב המקרים נמצאת בחופשת לידה ואפילו מתחילה קצת להנות ממנה.

נעשית חלוקת תפקידים כללית וזמנית בין האב לאם בשלב הזה.

זאת תקופה שבה ההוצאות על התינוק החדש הולכות ונערמות ולעיתים הגברים יכולים לחוש את נטל הפרנסה על גבם.

ברוב המקרים מכיוון והאישה נשארת בחופשת לידה, האב מוצא את עצמו מחוץ לדיאדה (=קשר בין שני צדדים). ישנם גברים שחשים שנדחקו לפינה והם אינם משמעותיים יותר עבור בת הזוג. הם יכולים להעלב וכתוצאה מכך להתכנס בתוך עצמם.

גיל 4 חודשים מסמן את השינוי הראשון

שימו לב כי גיל 4 חודשים מסמל יציאה מהטרימסטר הרביעי של התינוק. הרבה פעמים זה הזמן שבו מתחילים לדווח על בעיות בשינה "אני לא מבינה, עד עכשיו הוא ישן כל הזמן ופתאום הוא מתעורר כל חצי שעה".

אבות- בתקופה זו האם זקוקה שתתנו לה את המרחב המוגן כדי ללמוד את ילדכם המשותף וכדי לתת לו מענה צרכים שלו. נכון, הצרכים שלכם ותשומת הלב נדחקת הצידה. קבלו זאת בהבנה, עודדו את בת הזוג שלכם, תנו לה פידבק חיובי.

קחו על עצמכם כמה מטלות, גם כדי לפנות לאם זמן לעצמה וגם כדי לפתח את הכישורים ההוריים שלכם. זה יכול להיות לקום מוקדם להאכלת בוקר, לעשות מקלחת בערב, להוציא לטיול את התינוק בשבת בבוקר ועוד ועוד. שימו לב- הרעיון הוא שהזמן עם התינוק יהיה רק של שניכם. שההתמודדות שלכם איתו תהיה נפרדת. קצת כמו שיש לאמא עם התינוק במהלך היום.

ומכן האמהות- גם אם הילד חזר בלי חולצה כי התינוק פלט והאבא חשב שזה רעיון מעולה להוריד לו את החולצה אפילו שקר וגם אם האבא נתן בטעות 5 טיפות ברזל במקום 3 טיפות ולכלך בכתם את המגבת הדנדשה שקניתם לו בשילב- אל תעירו! תנו לו להתמודד! אחרי הכל הוא חצי שלו, אוהב אותו ורוצה גם ללמוד אותו.

ישנם אבות שיכולים לחשוש מזמן לחוד עם התינוק, הגדול הקטן ותחושת האחריות שהם "ישברו אותו" גוברת על כל היגיון. היו פרטנריות סבלניות, אך תקיפות. אל תקבלו את הפחד חסר ההיגיון הזה, עודדו את בן הזוג בעדינות.העבירו את המסר שהתינוק זקוק מאוד גם לו.

מאוד חשוב שהחל מהשלב הזה תהיה אפשרות לאב לייצר דינמיקה אישית עם התינוק. דינמיקה חפה מביקורת האם ומהשיפוט שלה. תקבעו לכם הסכמה בסיסית להתנהלות מולו, כאשר בשוליים שלה כל אחד יכול להחליט מה לעשות עם צאצאכם החדש.

אין תגובות

להעלאת תגובה